כובשים את השמיים עם דלתפן ממונע

האדם תמיד נמשך לשמיים. בשנות ה-70 של המאה הקודמת הפכה הדלתפנאות לנושא מעניין בקרב רבים. הטיסה בדלתפנים - כלי טיס קלים וחסרי מנוע - זכתה לאהבתם של אלו הנמשכים לספורט אקסטרים ולתחביבים מיוחדים.

בתוך עשור בלבד, הפכה הדלתפנאות לענף אולימפי. אך האדם תמיד מבקש עוד. הדלתפן מאפשר רק ריחוף בזרמי האוויר. השאיפה להרחיב את האפשרויות של כלי הטיס חסרי המנוע הובילה ליצירת סוגים חדשים של דלתפנים המצוידים במנועים.

ספר חובה למהנדס וטייס

מוטודלתפנים: תכנון ותיאוריית הטיסה שיא המחקר והניסויים בתחום הדלתפנים בברית המועצות התרחש בשנות ה-70. זה נתן דחף לפיתוח מהיר של כלי טיס קלים ממונעים בתחילת שנות ה-80. הספר “מוטודלתפנים: תכנון ותיאוריית הטיסה” נכתב על ידי קלימנקו א.פ וניקיטין א.ו – משתתפים ישירים באותם אירועים היסטוריים.

למרות השנים שעברו, רוב המידע בספר זה עדיין רלוונטי ונחשב לספר בסיסי למהנדסים וטייסי מוטודלתפנים.

מוטודלתפנים

מבני כלי טיס קלים מתפתחים בשני כיוונים:

1. שליטה באמצעות משטחי שליטה אווירודינמיים, כגון מאזנות, צמצמים ועוד.
2. שליטה מאוזנת.

דלתפנים משתייכים לקטגוריה של כלי טיס עם שליטה מאוזנת. היו ניסיונות מוצלחים ליצור כנף עם משטחי שליטה, אך זה מסבך את המבנה ומפחית את מהימנותו.

אל תפספסו את הרשימה שלנו של חמשת הסרטים הטובים על טייסים ותעופה .

את השלדה של דלתון ניתן להשתמש גם לטיסות עם מצנחי רחיפה. על כך סופר במאמר נוסף שלנו.

נוצר סוג חדש של כלי טיס קל, שנקרא מוטודלתפן (מ"ד). קיימות מספר קטגוריות של כלי טיס קל (כ"טקל).

קבוצה I — כ"טקל שממריאים בעזרת ריצת ההמראה של הטייס, עם יתרונות כמו:

• משקל קל;
• התקנת מנוע בעל הספק נמוך;
• אפשרות להמריא משטחי קרקע לא שגרתיים.

עם זאת, לכלי טיס אלה יש חסרונות: הם אינם מתאימים להובלת מטענים, וטייסיהם נדרשים ליותר מאמץ פיזי בהשוואה למוטודלתפנים מהקבוצה השנייה. התצורה הפופולרית ביותר של מנוע היא כשהוא מותקן מתחת לכנף של המ"ד.

קבוצה II כ"טקל — מצוידים בשלדה שיכולה להיות גלגלית או צפה. האפשרות השנייה נועדה להמראה ממשטחי מים. מוטודלתפנים מקבוצה זו יכולים לשאת מטען והם בטוחים יותר מאלו מהקבוצה הראשונה, שכן הטייס מקובע עם רצועות ומוגן במבנה מסביבו; בנוסף, קל יותר להמריא ולנחות איתם.

במהלך נחיתות מתרחשות לעיתים תאונות כאשר מוטודלתפן פוגע בקרקע אם קו הטיסה שלו תלול מדי. במקרים כאלה, הטייס עלול להיחבט עם הראש או החזה בקרקע. תפקוד המגן היחיד במצב זה הוא סיום הטיסה בצורת נחיתה “רכה” על הרגליים.

איך לבחור לונגבורד בלי לטעות - קראו באתר שלנו.

כדי לא לקפוא תוך עיסוק בספורט חורף, כדאי ללבוש ביגוד תרמי. במיוחד אם תעיינו במאמר שלנו על ביגוד תרמי ותבחרו מה שנכון עבורכם.

מחפשים אתרי סקי חדשים? בדקו את המאמר שלנו על אתר הסקי שרגש .

תצורות מנועים

ניתן להבחין בכמה סוגי התקנת מנוע:

1. על גבו של הטייס.

2. מתחת לכנף כ"טקל. יתרונות תצורה מספר 2 הם שהתקנת המנוע על הכנף מתבצעת במהירות. בנוסף, הפרופלור רחוק מן הטייס, מה שמעלה את רמת הבטיחות והנוחות. מחוץ לגבולות המדינה, סוג זה של מ"ד הוא הפופולרי ביותר ונפוץ בייצור המוני.

3. על עמוד מתכת. תצורה מספר 3 הייתה בשימוש בעיקר בשלבים הראשונים של פיתוח המוטודלתפנים. חסרונותיה כוללים נטייה לאובדן יציבות ושליטה.

4. שני מנועים: על הכנף או על המסגרות התומכות.
   כלי טיס עם שני מנועים לא זכה להצלחה המצופה בשל סיבוך במבנה ורמת נוחות נמוכה יחסית למערכות מוטודלגליידרים (MD) אחרות.

5. על עגלת מנוע.
   תצורה זו מאפשרת יתרונות רבים. עגלת המנוע מיועדת להובלת מטען ונוסעים. היא מחוברת לכנף כלי הטיס, ומשם מחברים אליה את גלגלי הנחיתה, מושב הטייס ורכיבים נוספים. מערכת MD עם תצורה מס’ 5 פשוטה יחסית, זמינה במחיר, ומציגה מאפייני פעולה מצוינים. היא בולטת לטובה לעומת מערכות אחרות בשל מבנה מחוזק. הרכבה ופירוק אינם דורשים זמן רב, וכך גם החלפת הכנף. השליטה בהם מזכירה שליטה בדאון ספורטיבי.

6. על הכנף והמסגרות התומכות.
   תצורה זו נדירה יחסית. על אף המשקל הנמוך שלה, יש לה חסרון משמעותי — אי-יכולת לשלוט בכלי הטיס כאשר המכשיר מוטה או מבצע תנועה זוויתית ביחס לציר הרוחבי המרכזי (זווית פסיעה – טאנג’ בשפה מקצועית).

7. על גוף המטוס.
   תצורה לא יעילה באופן כללי, שפותחה בשלבים הראשונים של התפתחות מוטודלגליידרים. היא נוטה לשמש רק במקרה של משטחי זנב גדולים.

8. שני מנועים או יותר, על עגלת מנוע.
   אפשרות דומה לתצורה מס’ 5, אך ההבדל הוא במספר המנועים. מערכות עם עגלות מנוע דו-מנועיות פותחו רק כפרויקטים ניסיוניים. היתרון שלהן הוא שבמקרה שאחד המנועים מפסיק לפעול, ניתן עדיין לשמור על יציבות ולהמשיך לעוף.

עוד מידע על איך להתגבר על פחד גבהים תמצאו בדף על אקרופוביה.

חובבי פרקור מוזמנים לקרוא את הכתבה שלנו על הספורט האתגרי הזה.

תוכניות לעגלות מנוע

מסגרת חוטים (וונטית)
עגלת מנוע קלה שקל לקפל ולאחסן. דוגמה לדגם כזה הוא ה-MD מסוג “קוסמוס”. החיסרון: היא פחות חזקה ואמינה לעומת סוגי תוכניות אחרים.

פאנלים
יתרונות: מינימום רכיבי כוח. משקלה מעט גדול יותר מתוכנית המבוססת על מסגרת חוטים, אך איכויות הייצור והתפעול שלה דומות. עמידה יותר בפני תקלות ומאוד חזקה ואמינה, מה שמסייע במצבים של תאונות ומפחית את עומסי הפגיעה. מתאימה לתפעול בתנאים קשים. דגם MD פאנלי: MAI-2, שפותח על ידי א. רוסאק.

מסגרת על בסיס גשר
תצורה זו בשימוש מוגבל, למרות שהיא מצטיינת בחוזק מבני גבוה. יתרון נוסף הוא שגם במקרה של תקלה באחד הרכיבים, המבנה נשאר תפעולי. עם זאת, החסרונות שלה כוללים ריבוי רכיבי חיבור ואי יכולת לקפל אותה.

מבנה קורה
המבנה המורכב ביותר מבין כל המערכות הקיימות. מדובר בקורה חלולה המכוסה בחיפוי פיברגלס. יש לה התנגדות אווירודינמית נמוכה מאוד, אך חוסר היכולת לקפל אותה מקשה על ההובלה. דוגמה למערכת כזו היא דגם T-4 המבוסס על דאון ספורטיבי “סלאבוטיץ’-ספורט”.

דלטא-לייטים (כלי טיס קלים עם כנף דאון)

כלי טיס זה כולל גוף, מערכת נחיתה (גלגלים, מגלשיים, או מצופים), מנוע עם מדחף דוחף וכנף שליטה (בדומה לכנף דאון, אך בעלת שטח גדול יותר). מסה מרבית להמראה לא תעלה על 495 ק"ג מהיבשה או 500 ק"ג ממים (לפי סיווג פדרציית התעופה הבינלאומית).

בדרך כלל, לדלטא-לייט יש מערכת שלדה תלת-גלגלית, שמוחלפת בתקופת החורף למגלשיים. כאשר ישנה כוונה להמריא ממים, הדלטא-לייט מצויד במצופים. ישנם מצבים בהם במקום הנתיך מותקן גוף סירה, שמתאים לטיסות רק מעל למים.

כנף הדלטא-לייט מורכבת ממסגרת אלומיניום שחוזקה על ידי כבלי פלדה ומכוסה בכיסוי בד דקרון רך. היא מקובעת למודול (עגלת המנוע) עם ציר.

אתר סקי לוגויסק הוא האתר החורפי המפורסם ביותר בבלרוס.

זוכרים מה זה אזימוט? כאן תוכלו לקרוא איך להתמצא נכון בעזרת מצפן.

בחירת הסרטים הטובים ביותר על גלישה .

דלטא-לייט מעניק לטייס אפשרויות רבות יותר מאשר דאון רגיל, שכן הוא לא מוגבל לזרמי אוויר בלבד ותלוי בכמות הדלק במיכל. ניתן להשתמש בדלטא-לייט בתנאי מזג אוויר שונים. יתרונותיו כוללים:

• משקל קל במצב מורכב;
• הרכבה ופירוק פשוטים;
• תפעול ותחזוקה נוחים;
• רב-שימושיות (שימוש כקטמרן/גלשן מהיר או מזחלות);
• אמינות גבוהה;
• חוסר תלות במהירות וכיוון הרוח.

האיכויות האווירודינמיות של דלטא-לייט נמוכות מאלו של דאון, אך במקרה של כשל מנוע, הטייס יכול להנמיך ולנחות על הקרקע בעזרת הכנף.

להמראה נדרש משטח ישר, דחוס, שאורכו 150-250 מטרים; לנחיתה — 100-150 מטרים. בזמן הרצה על הקרקע, עגלת המנוע לא אמורה לקפוץ. רוב הטיסות בדלטא-לייט מתקיימות בגובה של 150-500 מטרים, אך ניתן גם להגיע עד לגובה של 5000 מטרים.

בניית מוטודלגליידר באופן עצמי

דלְטָאפָּלָנָאוּת ברוסיה בעלת היסטוריה מרשימה למדי. טיסות בדלתאפלן לימדו כבר בארגון ДОСААФ. עם זאת, קשה לומר שספורט הדלתאפלנים נמצא בשיא התפתחותו. כמעט ואין ייצור של דלתאפלנים ממונעים באיכות בינלאומית. מצד שני, לאנשים בעלי תשוקה ללמוד לטוס בדלתאפלן ממונע, לרוב חסר התקציב לרכוש מכשיר חדש (דלתאפלן ממונע חדש עולה לפחות 250 אלף רובל). פתרון חלקי לבעיה הוא הארגון של מועדוני דלתאפלנים אזוריים, שבהם ניתן לרכוש דלתאפלן ממונע או מטוס מיקרו בקנייה משותפת. גם ההוצאות על תחזוקה ותפעול המכשיר מתחלקות בין חברי המועדון. בנוסף, כל אחד מהמשתתפים תורם כמיטב יכולתו לניהול הארגון האווירי (למשל, מסלול ההמראה והנחיתה צריך להישמר במצב תקין, ההאנגרים שבהם מאוחסנים הכלים דורשים תחזוקה וכן הלאה). למתחילים, מועדונים כאלה יכולים להציע קורסי הדרכה לטיסות בדלתאפלן ממונע.

בנוסף, רבים מהחובבים מצליחים להרכיב דלתאפלן ממונע בכוחות עצמם. לשם כך רוכשים את המודולים בצורה נפרדת. למשל, הנה רשימת החלקים שיש לרכוש כדי להרכיב דלתאפלן ממונע בעצמכם:

• כנף הדלתאפלן - כנף חדשה תעלה לפחות 50 אלף רובל.
• מודול או “עגלה” - מוכן להפעלה יעלה בסביבות 75 אלף רובל.
• מנוע - לעיתים קרובות משתמשים במנועים של רכבים קטנים מחו"ל. לדוגמה, Suzuki G13BB - כ-50-60 אלף רובל.

כמובן, קיימים גם וריאנטים שונים. למשל, ניתן לתכנן ולהרכיב את העגלה על בסיס שרטוטים, ואז יהיה צורך לרכוש רק את השילדה ואת לוח המכשירים.