סקיידייבינג
צלילה לשמיים – כך מתורגמת מאנגלית שם אחד מענפי הספורט היפים והמרהיבים ביותר, סקיידייבינג. בראשית תחום המצנחים, רק הנועזים ביותר העזו לקפוץ ממטוס מגובה נמוך יחסית, לפי הסטנדרטים המודרניים.
לחובבי האדרנלין של ימינו, טיסה קצרה עם פתיחת מצנח ממרחק רב מהקרקע נראית לא מספקת מבחינת רמת האקסטרים. ספורטאים החלו לנסות להאריך את זמן הצניחה תוך כדי ביצוע תרגילים אקרובטיים שונים. כך נולד ענף ספורט חדש, שתחרויותיו מושכות קהל רב.
מהו סקיידייבינג
סקיידייברים
פתיחת התחרויות אינה שונה מספורט המצנחים הרגיל: המשתתפים עולים למטוס שמטיס אותם לגובה הנדרש ובנקודה מסוימת הם עוזבים את כלי הטיסה. מנקודה זו מתחיל הסקיידייבינג: בהתאם לסוג התחרות, הספורטאים מבצעים תרגילים אישיים או קבוצתיים, ואף גולשים על לוח. כל אחד שואף לפתוח את המצנח קרוב ככל האפשר לקרקע, מה שמדגיש את רמת המיומנות של “הצוללן השמיימי.”
הגובה אליו עולים תלוי בזמני הביצוע ובמספר המשתתפים. לדוגמה, לשני סקיידייברים המסוגלים לבצע 25 שניות של טיסה נדרש גובה של 2.5 ק"מ, בעוד שלתצורה קבוצתית המונה מעל מאה ספורטאים יידרשו לפחות חמישה ק"מ. במקרים כאלה, ציוד מיוחד לנשימה הוא חלק הכרחי מהציוד, כיוון שהאוויר בגובה הזה דליל מדי.
סרטים על גלישה בשלג רשימת הסרטים הטובים ביותר על גולשי שלג וספורטאי סקי כולל תיאורים זמינים באתר שלנו.
מידע על איך להכין אופניים לאחסון חורפי ניתן למצוא בעמוד זה .
סקיידייבינג מתחלק לכמה תחומים:
אקרובטיקה אישית.
אקרובטיקה קבוצתית, שבה כמה משתתפים מבצעים תרגילים באוויר. בנוסף לסינכרוניזציה, מתחשבים גם במיקום היחסי של הספורטאים זה לזה. הצופים על הקרקע רואים צורות גיאומטריות מדויקות, בהם הקצוות מסומנות על ידי המשתתפים שקרבים ומתרחקים זה מזה.
פריסטייל – תנועות חופשיות, ריקוד מעין ייחודי במצב של חוסר כבידה, מרשים במיוחד כאשר בני זוג מבצעים אותו יחד.
סקייסרפינג – לוח מיוחד מחובר לרגלי הספורטאי. מהצד זה נראה כאילו הוא מבצע תרגילים תוך כדי ריחוף על “רציף מעופף”.
צלילה כפולה – הסוג המאתגר ביותר. אחרי נפילה חופשית הספורטאי צריך לפתוח את המצנח, ובמרחק של 10-15 מטרים מפני הים לנתקו ולצלול למעמקים. בגובה רב יש לחשב את המיקום באופן מדויק כדי לנחות במקום בטוח, אחרת עלולים להיתקל ברדודים או בסלעים.
תרגילים קבוצתיים הם משמעותית יותר מורכבים מתרגילים יחידניים: יש לבצע את כל התנועות בסינכרון מלא ולשמור על מישור אופקי אחיד עם שאר המשתתפים.
מהירות הנפילה תלויה בגובה, במשקל הספורטאי, במבנה הגוף שלו ובתנוחת הגוף בזמן הנפילה. לדוגמה, בזמן טיסה כשהגוף פונה ישירות מטה, ההתנגדות לאוויר מינימלית ובגובה של עד חמישה קילומטרים, קטין הסקיידייבר את המרחק לקרקע במהירות של 80 מ’/שניה; אם הוא יתפוס תנוחה אופקית, מהירותו עשויה לרדת ל-50 מ’/שניה.
מעוניינים להפוך לסקיידייברים?
אימון בקפיצה עם מצנח
התחום החדש משך את תשומת לבם של רבים מחובבי הספורט האתגרי, אך כדי להפוך לסקיידייבר יש להשקיע מאמצים רבים וגם סכומי כסף ניכרים, ויש צורך בבריאות חזקה ובמהירות תגובה גבוהה. תחילה יש להירשם למועדון מצנחים, שכן ללא שליטה בקפיצות הרגילות, לא ניתן להתחיל בצניחה חופשית ממושכת.
כל פעולה צריכה להפוך לאוטומטית. הסקיידייבר פותח את המצנח קרוב ככל האפשר לקרקע, כאשר טעות קטנה ביותר עלולה להיות יקרה מאוד.
השלב הבא הוא לימוד וקבלת רישיון, בלעדיו לא מתאפשרת קפיצה עצמאית. בנוסף, תצטרכו לרכוש את כל הציוד הנדרש לסקיידייבינג. מצנחים בלבד אינם מספיקים; ציוד נוסף כולל:
- תרמילי גב;
- מדידי גובה;
- אזעקות;
- מכשירים ביטחוניים;
- קסדות;
- חליפות;
- משקפיים.
אימון סקיידייבר במנהרת רוח
פעילויות בשמיים קודמות לאימונים במנהרת רוח. בזרמי אוויר מלאכותיים ואנכיים, הספורטאי אינו מוגבל בזמן ויכול ללמוד לשלוט בגופו במצב של חוסר משקל ללא כל לחץ. רק לאחר שכל התנועות יבוצעו בצורה נכונה במתקן האימונים, המאמן יאפשר לתלמיד לבצע קפיצות ממטוס.
לאלו שאינם רוצים להקדיש את כל זמנם הפנוי לסקיידייבינג, אלא פשוט מעוניינים לחוות פעם אחת מה זה – נפילה חופשית, יש אפשרות להגיע, למשל, לניו זילנד בטאופו. שם, בתמורה לסכום נקוב, ניתן לשכור ציוד ולבצע קפיצה עם מדריך. הנפילה החופשית נמשכת בין 30 שניות לדקה, ולאחר מכן נחיתה עם מצנח – וכאן מסתיים החוויה.
צמיגי אופניים תיאור הסוגים השונים של צמיגי האופניים וכיצד לבחור את הצמיגים הנכונים לאופניים שלכם.
לאלו המעוניינים ללמוד לרכב במדרונות תלולים של הרים, מומלץ לקרוא על ההבדלים בין סגנון הגלישה על סנובורד ועל מגלשי סקי.
הג’ירוקופטר – אחד הכלים המבטיחים ביותר בתעופה הקלה. מידע נוסף בקישור .
לבעלי תעודת סקיידייבר יש אפשרות לקפוץ לבד. רבים מעוניינים בתמונה או בצילום וידאו כעדות לפעולה האמיצה שלהם – במקרה כזה הצלם קופץ יחד עם הלקוח. סקיידייברים מנוסים בארצנו יכולים לקנא בעבודת מדריך: מעל עשר קפיצות לרוב ביום!
גלריית תמונות סקיידייבינג
תחרויות ושיאים
תחרויות סקיידייבינג
אליפות העולם הראשונה בפאראצ’וטיזם נערכה בשנת 1951.
הציוד השתכלל, הספורטאים פיתחו שיטות חדשות לקפיצות. במהרה הם שמו לב לכך שככל שהמצנח נפתח קרוב יותר לקרקע, כך הנחיתה מדויקת יותר. וכך, צעד אחר צעד, הופיעו שיטות קפיצה וסוגי תחרויות חדשים, שחלקם נפרדו והפכו למקצוע עצמאי – סקיידייבינג.
כדי לנצח בתחרות, על המשתתף לא רק לפתוח את המצנח שלה במהירות המרבית, אלא גם לא לחרוג מגבולות האזור המסומן על הקרקע. בנוסף, נמדד המרחק שהוא עבר עם מצנח פתוח, מבלי לגעת בקרקע.
לדמיון של סקיידייברים אין גבול, והשיאים שהם קובעים מוכיחים זאת. הקפיצה ההמונית הבינלאומית ביותר התרחשה בתאילנד בשנת 2006. ארבע מאות ספורטאים ממדינות שונות קפצו יחד בה בעת ויצרו בשמיים קומפוזיציה מרהיבה.
פתיתי שלג ענק שהרכיבו סקיידייברים
בשנת 2012, מעל שמי אוטווה, התקבצה פתית שלג ענקית: 138 איש קפצו מגובה של יותר מחמישה קילומטרים, במהירות של 355 קמ"ש, והצליחו “לצייר” בשמיים צורה יוצאת דופן.
מעבר לציוד הסטנדרטי, הם נזקקו למכשירי חמצן, כיוון שבגובה כזה האוויר דליל במיוחד. במקביל למשתתפים טסו ארבעה צלמים שתיעדו את השיא באמצעות מצלמות וידאו. ההישג דרש מאמץ עצום מהמשתתפים: נדרשו 15 ניסיונות כדי להשיג את התוצאה הרצויה.
חליפת כנפיים בווידאו טיסות ב חליפות כנפיים בווידאו אפשר למצוא בדפים סמוכים באתר זה.
מידע על איך להתקין מנוע חשמלי לאופנים שלכם אפשר למצוא בעמוד זה .
לודוויג פיתה מגרמניה הצליח להדהים את העולם עם הקפיצה המקורית ביותר. הוא עזב את המטוס מגובה של יותר מארבעה קילומטרים, התיישב בסירת גומי והחל להרכיב קוביית רוביק. הוא נזקק לקצת יותר מחצי דקה להשלמת המשימה, ואז פתח מצנח ונחת בבטחה.
פליקס באומגרטנר
לראשונה בהיסטוריה, אדם שחווה נפילה חופשית בלי כלי תעופה חצה את מהירות הקול – הסקיידייבר האוסטרי פליקס באומגרטנר הוא זה שעשה זאת.
ב-14 באוקטובר 2012 הוא עלה באמצעות סטרטוסטט לגובה של 39 ק"מ וקפץ מהסטרטוספירה. טיסתו ללא מצנח נמשכה 4 דקות ו-20 שניות. בזמן זה הוא גמע 36.4 ק"מ והשיג מהירות של 1357.6 קמ"ש. שלושה שיאים בו זמנית: קפיצה עם מצנח מהגובה הרב ביותר, וגם המרחק והמהירות הגבוהים ביותר בנפילה חופשית.
במהלך ההיסטוריה, אנשים תמיד חלמו לעוף כמו ציפורים, ללא שום אמצעי עזר. סקיידייברים מחשיבים את האוויר כאלמנט שלהם, לומדים להאט את הנפילה החופשית ואפילו רוקדים במצב של חוסר משקל. מי יודע, אולי הניסיון שלהם יהווה בסיס להמצאה עתידית שתאפשר לכל אחד, ללא ציוד טכני מסורבל, להמריא לשמיים ולרחף שם עד שירצה לחזור לקרקע המוצקה.
