טיפוס צוקים וסוגיו: סקירה מקיפה למתחילים

כדאי להתחיל להכיר את עולם הטיפוס בסביבה ידידותית, תוך הורדת רמות הלחץ והאדרנלין למינימום (לפחות בהתחלה). האופציה האידיאלית היא להתחיל בשיעורי טיפוס בקירות טיפוס. מרגע שמתמקצעים בצעדים הבסיסיים, ניתן לעבור לאובייקטים טבעיים.

סגנונות וסוגי טיפוס צוקים

ניתן לעסוק בטיפוס צוקים בעשרות שיטות שונות, המותאמות לכל טעם, כושר גופני, רמת אדרנלין וגיל. הסקירה הבאה נועדה לעזור למתחילים לבחור ולהיכוון למסלול הטיפוס המתאים להם.

בולדרינג (Bouldering)

טיפוס ללא חבל (רק עם מזרני רגבה) על סלעים נמוכים יחסית או המבנים הדומים להם בקירות טיפוס. סוגי הסלעים האהובים ביותר לפעילות זו כוללים גרניט עם סדקים עמוקים, אבן חול מחוספסת, גיר ותצורות וולקניות.

סלע אידיאלי לבולדרינג

המטפס משתמש רק בנעלי טיפוס, מגנזיום לידיים ומזרנים מיוחדים למניעת פציעות במקרה של נפילה. המסלול בדרך כלל אינו עולה על 6 מטרים, מה שהופך אותו לבטיחותי יחסית ומתאים כאימון. בבולדרינג הדגש הוא על חיזוק האחיזה והסיבולת של האצבעות.

התחום הפך לפופולרי מאוד ברחבי העולם, ובשנות ה-90 החלו תחרויות בולדרינג בליווי מערכות דירוג מותאמות. מעבר לכך, טיפוס צוקים הוכר כספורט רשמי באולימפיאדת 2020 בשלוש קטגוריות. הייתה חתירה ממושכת להכללתו כספורט אולימפי.

מטפסי צוקים ידועים כמו ג’ון גיל, ג’ייסון קל ואלכס הונולד הפכו את הבולדרינג למה שנקרא “סולו חופשי”. הם טיפסו ללא אמצעי אבטחה וצידוד על סלעים תלולים בגובה של מעל 16 מטרים ובדרגת קושי V16.

סלעים מלאכותיים בקיר טיפוס

סלעים מלאכותיים מבטון ופלסטיק הם דרך נוחה ללימוד התחום, שכן כל אחיזה מסומנת בצבעים המצביעים על רמות הקושי.

בילדרינג (Buildering, edificeering, urban climbing, structuring, skywalking, או stegophily)

תחום מרגש ומאתגר במיוחד של טיפוס עירוני קיצוני. המטפסים כובשים קירות של מבנים, גשרים ומבנים נוספים שנוצרו בידי אדם (כולל מבנים נטושים ומתפוררים). הטיפוס מתבצע הן עם אמצעי אבטחה והן בלעדיהם, ולעיתים קרובות הדבר מהווה עבירה חוקית. טיפוס לילי בתחום זה פופולרי במיוחד בשל הבעיות עם הרשויות.

טימוטי שיף, מטפס בילדרינג

המסמכים הראשונים על בילדרינג מתוארכים לשנת 1895, כאשר ג’פרי ווינתרופ יאנג, סטודנט בקיימברידג’, פרסם מדריך לבילדרינג בקולג’ טריניטי (הוא פרסם 9 מדריכים כאלו).

ג'פרי ווינתרופ יאנג והחברים

עוד לפניו, סטודנטים עסקו בטיפוס על גגות מבנים ואוניברסיטאות, אך יאנג הוא שהפך את התחום ל"רשמי". בשנות ה-20 של המאה ה-20 היה טיפוס זה פופולרי במיוחד בניו יורק, עיר גורדי השחקים.

במהלך 100 השנים של תחום הטיפוס האורבני פורסמו עשרות מדריכים וספרים מצוינים שתיארו טיפוסים על קירות וגגות של מבנים מפורסמים ברחבי העולם. שמות בולטים בתחום כוללים את אלן רוברט (שכבש את הבורג’ חליפה), דן גודווין (“ספיידרדן”), ג’ורג’ וויליג ואחרים.

אלן רוברט, אגדה של טיפוס אורבני

ברחבי העולם מתקיימות תחרויות בתחום. אליפות העולם הראשונה בתחום הבילדרינג (BUILDering World Championship) נערכה בגרמניה בשנת 2005.

בעבר היה משאב שבו ניתן היה להוסיף אובייקטים מעניינים לטיפוס ברוסיה, אך הוא נסגר. אם אתם מכירים משאב דומה – כתבו בתגובות.

על בילדרינג קיצוני כזה ניתן לקבל קנס עם חמש ספרות...

טופ-רופינג (Top rope climbing)

סגנון טיפוס שבו המטפס מחובר לחבל שעובר דרך מערכת עיגון מתחילת המסלול ועד סופו. במקרה של נפילה, המטפס מבוטח במיוחד במקטעים קטנים של המסלול.

טיפוס טופ-רופינג

טופ-רופינג מאפשר לעבור מסלול קשה על ידי התקנת עוגן מראש בנקודת הסיום (בטופ/פסגת המסלול). כלומר, המטפס מגיע לפסגה בטיפוס קל או בהליכה, מתקין עוגן, מעביר את החבל דרך העוגן ומוריד את שני קצות החבל למרגלות המסלול.

אחת מאפשרויות עיגון החבל

ציוד לטופ-רופינג כולל: עוגן, חבל טיפוס סטטי או חבל עם מתיחה נמוכה, קרבינים, ורצועות לעיגון. סגנון טיפוס זה מניח ידע בסיסי בטיפוס, אימונים בהתקנת עוגנים נכונה ושימוש בציוד טיפוס. מטפסים רבים מתחילים את דרכם בטופ-רופינג בתוך מתחמי טיפוס מקורים.

אימון בסגנון טופ-רופינג מתאים למתחילים ואפילו לילדים

טיפוס מוביל (Lead Climbing)

בטכניקת טיפוס זו תמיד יש שותף שמאבטח, אך אין עוגן קבוע בסוף המסלול. טיפוס מוביל הוא פחות מוגבל בהשוואה לטופ-רופינג.

lead climbing

האבטחה בסגנון זה היא מלמטה - לעיתים אי אפשר להתקין אבטחה עליונה, ובטיפוס מוביל ספורטיבי זה פשוט “לא תחרותי”.

טיפוס מוביל הוא השלב הבא ברמת המומחיות, אחרי בולדרינג וטופ-רופינג. במתחמי טיפוס מקורים ניתן לתרגל את הטכניקה של טיפוס מוביל עם אבטחה אוטומטית. הסרטון למטה מדגים בצורה מצוינת איך זה עובד באולם טיפוס:

סקרמבלינג (Scrambling)

סגנון טיפוס פשוט יחסית, המהווה חיבור בין טיול הרים לאלפיניזם. טיפוס בשטח תובעני נקרא סקרמבלינג אם לא נעשה שימוש בציוד טיפוס מיוחד (או שנעשה שימוש מצומצם רק לצרכי בטיחות).

Scrambling

בסקרמבלינג אלפיני נעשה שימוש בגרזן קרח, דוקרנים וקסדה, יחד עם ידע בשימוש בכלים הללו.

לפי סולם הקושי בטיפוס, סקרמבלינג מסווג כקושי מדרגה שלישית, או קל במערכת הדירוג הבריטית של אשטון. קיימים מדריכים ייעודיים לסקרמבלינג עם תיאורי מסלולים והמלצות.

מולטיפיץ’ (Multi-Pitch)

טכניקת טיפוס בחיבור עם שותף מנוסה, המיושמת במסלולים שמחולקים למקטעים (פיצ’ים). פיצ’ים הם עצירות הכרחיות לאורך המסלול לצורך החלפת מנהיג בצוות, התקנת עוגני ביניים, מנוחה ואפילו לינה.

multi-pitch

מולטיפיץ’ מתייחס לכל מסלול שאורכו עולה על אורך חבל טיפוס אחד.

בדרך כלל, הראשון בצוות הוא מי שאינו מקצועי, ומיד אחריו ממשיך מנהיג הקבוצה.

טיפוס יחיד (Solo Climbing)

matt bush free solo

זהו אקסטרים במלוא מובן המילה. סגנון טיפוס שבו המטפס לא משתמש באבטחה, ורק עושה שימוש במגנזיום לידיים. עם זאת, קיימות גרסאות שונות:

• טיפוס יחיד עם חבל – אבטחה מינימלית למקרה נפילה, לעיתים עם נעילה אוטומטית. במקרה כזה, המטפס צריך לעבור מקטע מסוים שלוש פעמים כדי להסיר עוגני ביניים.
• טיפוס חופשי ללא אבטחה, אך ייתכן שתיפרש רשת במקרה של נפילה, או טיפוס מעל מים שבהם נפילה יכולה להיות מרוככת.

אני מקווה שהסקירה הקצרה על סגנונות הטיפוס המרכזיים הייתה מעוררת השראה. מטפס מתחיל יצטרך ללמוד הרבה כללים, אבל יש צעד ראשון שאי אפשר להחליף – להתחיל במתחם טיפוס מאובטח עם מדריך מנוסה. בהצלחה!