תיירות מים: מאפייני אקסטרים במים

לתיירים מאוקראינה, רוסיה ובלארוס יש מזל רב – מגוון הנהרות והאגמים הגדול מספק הזדמנויות לעסוק בתיירות מים בכל אזור.

רפטינג תיירותי

תחום זה מפתח יכולת לעבוד בצוות, כוח, סיבולת, ריכוז ושליטה עצמית. כחלק מתיירות אקולוגית, לתיירות מים יש השפעה מינימלית על הטבע (במקרים שבהם לא מפוצצים אפיקי נהרות למען טיולים מסחריים). המטרה היא לעבור מסלול הכולל מקטעים של נהרות, מאגרי מים, אגמים או שרשרת של גופי מים שונים.

סוגי תיירות מים

הגיוון הרב של פעילויות האקסטרים במים מקשה על סיווג ברור. בספרות המתמחה, תחום זה כולל הכול: מצלילה ועד דיג ספורטיבי. אני אתמקד בסיווג לפי אמצעי השיט.

רפטינג

מסעות על רפסודות מתנפחות זכו לפופולריות פנומנלית במהלך חמישים השנים האחרונות. לראשונה צפו בתיירי מים סובייטיים ברפט בשנת 1989 בתחרות הסובייטית-אמריקאית “Project Raft”, ולמרבה ההפתעה זכתה הקבוצה שלנו. היא גם זכתה בשנה לאחר מכן בארצות הברית. מאז 1997 לרפטינג יש פדרציה בינלאומית משלו IRF .

סוג תיירות מים - רפטינג

הרפסודות המתנפחות עם 6–8 מושבים שונות מאוד מכלי שיט חתירה אחרים, ולכן יש להן שיטות וטכניקות תמרון ייחודיות: פאנצ’ינג, היי-סיידינג, לואו-סיידינג, דאונסטרים פליפ, דארקסיידינג ועוד.

כאשר קיימת גישה נוחה להובלה ואיסוף, כמו גם צורך לשאת פריטים רבים, הרפסודה המתנפחת מהווה פתרון אידיאלי. משום כך, היא פופולרית מאוד בקרב מארגני טיולים מסחריים.

רפטינג בניו זילנד. רק ניתן לקנא בבחורים האלו.

דגמים רב-מושביים של רפסודות אינם נוחים לשיט בנהרות רדודים, קשה יותר לנווט בהן בפניות ובמעברי סלעים צרים. במצבים מסוימים, ניתן לשקול כחלופה את הקטמרן.

שיט בקיאקים, קאנו וביידארות

כלי שיט צרים במקומות בודדים מפגרים בפופולריות מאחורי רפטינג, מאחר שלהפעלתם נדרשת מיומנות מסוימת.

קיאקים חד-מושביים סגורים אידיאליים למים שקטים, ובידי חותר מנוסה – גם לשיט במים סוערים. הקיאק מתאפיין ביכולת נשיאה נמוכה ובמידות פיזיות גדולות, מה שמקשה על הובלתו ושימושו בטיולים. קראו עוד במאמר  שיט בביידארות למתחילים .

קיאקים

כלי שיט תיירותיים צרים וקלילים כוללים עשרות סוגים: מתפרקים ולא-מתפרקים, מתנפחים, מעץ, מתקפלים, קלי-משקל וכבדים, עם אפשרות להוספת מפרש ועוד. כלי שיט מתפרקים נוחים יותר להובלה, אך בביצועיהם הם לא נופלים מאלו של כלי שיט מוגמרים. ככל שהכלי ארוך וצר יותר, כך מהירותו עולה, אך עבור נהרות עם זרם חזק משתמשים בכלים קצרים ויכולת תמרון גבוהה.

קאנו פתוח גמיש יותר ומסוגל לשאת משקל רב יותר מקיאקים וביידארות, אם כי נחות מהם במהירותו וביכולת התמרון שלו. ישנן גם דגמים מתנפחים, שעוברים בקלות אפילו מקומות סבוכים בנהרות שקטים. יציבותו של הקאנו מעט מאתגרת, מאחר שמרכז הכובד של החותר ממוקם מעל פני המים. יחד עם זאת, למסעות במים רגועים יש לו יתרונות משלו: יכולת נשיאת ציוד רבה, מקום ל-2–4 חותרים וגישה מתמדת לציוד. להתחיל ניסיונות ראשונים בשיט מים עם קאנו – בחירה טובה.

קאנו תיירותי

שיט בקטמרנים

במגזין האינטרנטי הזה פורסמו מספר מאמרים על קטמרנינג. המושג “קטמרנינג” כולל בתוכו תקופה שלמה בתולדות תיירות המים, נושא שנדון במאמר היסטוריה של הופעת קטמרנים .

קטמרן לשיט מים תיירותי

Катמרנים לתיירות מורכבים לרוב משתי גונדולות מתנפחות על מסגרת קלה ויש להם 2-4 מקומות ישיבה (לעיתים נדירות עד 8). בין היתרונות של הכלים הללו: קומפקטיות במצב מפורק, שוקע רדוד ומהירות קרוזינג, מגוון גדול של דגמים ואפשרות לקחת ציוד כבד. הם מתאימים הן לנהרות שקטים והן לסוערים, יציבים, בטוחים ומתאימים להובלה. בין הגונדולות ניתן ליצור סיפון, להניף מפרש או להתקין תושבת למנוע. קטמרנים מודרניים הם תחליף מצוין לרפסודות.

שיט במפרש ותיירות ימית

אחד התחומים המסקרנים והטכניים ביותר הוא שיט במפרש בקרבת חופי ימים ובנתיבי מים פנימיים. כדי ליהנות משיט במפרש, יש להכיר את פיזיקת הזרמים והרוחות ולשלוט בספינה בכל עת.

השיט הימי כפוף לכללי המניעה של התנגשויות בים ( COLREG ). בנתיבי מים פנימיים יכולים לפעול כללים דומים, כגון תקנות ניווט ייבשתיות באירופה.

רגטה

אפילו קאנו ניתן לצייד במפרש; הפולינזים יצאו למסעות כאלה כבר לפני אלפי שנים. אך לא ניתן לומר ששיט מפרש זמין לכולם. שליטה עצמאית בסירה המושפעת משלושה יסודות אינה מיועדת למתחילים. גם שיט באזורים שקטים ומוגנים במזג האוויר טוב עשוי להיות מסוכן – מזג האוויר משתנה מהר, וסירה קטנה לא תמיד פשוטה לניווט.

סיכום: כלי שיט לתיירות מים יכולים להיות מגוונים, העיקר שיותאמו למורכבות המסלול ושהמשתתפים לא יתקשו בניהולם.

בתיירות מים חשובים נוחות ההובלה והיכולת לשאת משקל רב של הכלי. לדוגמה, העברה של חבילה במשקל 80 ק"ג של רפסודה אינה נוחה, אך היא יכולה לשאת את ציוד כל הנוסעים. לעיתים יש להגיע לנקודת ההתחלה ברכבת ולאחר מכן להמשיך ברכב (במקרה הטוב). לכן, טוב שכלי שיט יהיו ניתנים לפירוק וניתנים לחלוקה קלה בין התרמילים של משתתפי הצוות. במובן זה, קטמרנים, קיאקים מתנפחים וסירות עומדים בקריטריונים טובים.

ציוד והלבשה

בהתאם לכלי השיט, הציוד והלבשת המטייל בנהרות ובאגמים שונים מעט. ישנם כמה פריטים חיוניים במיוחד שכדאי להכיר במסגרת הכללים הכלליים:

• חליפת הצלה: גם אם אתם שחיינים מעולים, למערבולות בנהרות לא ממש אכפת מכך. במקרה של מצב בלתי צפוי במים סוערים שעלול לגרום לאובדן הכרה – רק החליפה יכולה להציל אתכם.
• הגנה על הראש חיונית בעת טיולי מים מסחריים. אין להתעלם ממנה אפילו בטיולים פרטיים. זה חשוב במיוחד לשימוש בקסדות קלות ועמידות בנהרות סוערים עם קטמרנים ורפסודות.  קסדות מגן
• חליפת צלילה וביגוד עמיד למים הם חובה במסעות ארוכים. לפני שחליפות צלילה הפכו לנגישות, היו פופולריות מכנסיים עבים מפוליאסטר, כי המים זורמים מהם במהירות, והם מתייבשים מהר. למרות זאת, חליפת צלילה איכותית עדיפה.
• נעליים קלות סגורות או נעלי מים מיוחדות. אסור לשהות יחפים על כלי השיט או לקפוץ ממנו. אין זה ברור מאליו, אך נעליים משומשות עם חורי אוורור יכולות להתאים מאוד, כל עוד אין בהן הצטברות מים וכף הרגל מוגנת.  נעליים לתיירות מים
• סוודר וגרביים מצמר טבעי. לעיתים קר מאוד על המים, והלילות לידם אף קרירים יותר. אין לזלזל בביגוד חם.
• כפפות לחתירה: מונעות שלפוחיות כואבות, במיוחד בסביבה רטובה.
• שקיות זיפ-לוק אטומות למים, בהן יש לארוז בגדים להחלפה, מסמכים, גפרורים, פנס, דוחה חרקים ומגבות.
• ערכת עזרה ראשונה: אנטיביוטיקה למקרי “תקריות”, פאראצטמול, אמצעי חבישה ועצירת דימום, חומר חיטוי ותרופות לכוויות.
• תרמיל עמיד למים ושק שינה.

מומלץ לקרוא את רשימת הציוד לתייר המטייל במים מאת ולנטין יבסטפייב. הספר נכתב בסגנון תיעוד מסעות – חכם ומועיל.

קטגוריות קושי של נהרות ומסלולים

קיימות שלוש שיטות סיווג בינלאומיות לקושי של נהרות: International Scale of River Difficulty (American Whitewater), גרסת International Canoe Federation ו-Deutscher Kanu-Verband. ברוסיה פותחה שיטה משלהם. ניתן לעיין בטבלת ההערכה של קשיי מכשולים במים בתקנות לספורט ותיירות התורמנת בעמוד 102.

בחירת מקור מים לטיול ימי עשויה לדרוש מחקר בספרות ובמסמכים מקצועיים. למרבה המזל, חובבי תחום זה כבר אספו מספר ארכיונים , אחד מהם פורסם במגזין המקוון “תיירות מים של אוקראינה”. הארכיון כולל ספרות על מסלולים מאלטאי ועד יקוטיה. בעבר סקרנו את הנהרות הטובים ביותר לשיט ברוסיה .

ספרות הכי טוב לחפש מסלולים מעניינים בספרים סובייטיים ישנים, שזמינים בשפע בפורמט דיגיטלי ונגישים כעת באינטרנט. למה טובים ספרי תיירות ספורטיבית סובייטיים? כי הם מלאים בטיפים מועילים ומידע מאומת היטב בנושא. כמה מהפרסומים הללו מופיעים בסעיף האחרון.

בטיחות במהלך שיט מים

קראתי את הקוד של American Whitewater Organization, והוא התגלה כמדריך מדויק ותמציתי ביותר לבטיחות בשיט מים לבנים. אני ממליץ להכיר את הקוד במקורו, ואביא כמה מהטענות שאהבתי במיוחד.

אחריות אישית:

1. להיות שחיין מיומן שמסוגל לשלוט בעצמו בתוך המים.
2. תמיד ללבוש אפוד הצלה וקסדה.
3. לשמור על קור הרוח במצב חירום.
4. לזכור כי הנהר קר, מהיר ומסתיר סכנות מתחת לפני השטח.
5. לעולם לא לצאת לבד. המינימום הנדרש בקבוצה הוא שלושה אנשים.
6. להעריך סיכונים.
7. לתרגל עזרה עצמית ועזרה ראשונה, כולל חילוץ מכלי שיט שהתהפך (למשל, גלגול אסקימואי). להבין היטב מה זו היפותרמיה.
8. להיות בכושר פיזי ונפשי טוב לפני תחילת המסע.
9. לא להזניח ציוד.
10. לקחת אחריות על ההחלטות שאתה מקבל ולא לסכן את עצמך או את חברי הקבוצה.
11. ללמוד היטב את כלי השיט והמסלול לפני המסע.
12. להציל את עצמך ואת הקבוצה, לא את הציוד.
13. להימנע מהתייבשות.

הכנות למסע במים. מדריך מעביר הדרכה בטיחותית לפני שיט ברפסודות.

ההיסטוריה של תיירות מים ברוסיה

לאחר המלחמה, התחום התחיל להתפתח באופן פעיל, גם במישור המאורגן וגם במישור החובבני. תיירות מים היא תופעה ייחודית לסביבה הסובייטית.

עידן “הפשרת הקרח”

בשנות ה-60, תקופת “הפשרת הקרח” המפורסמת, מסעות אל תוך הטבע הכפרי הפכו לפופולריים במיוחד. בתקופה זו צצו גם הרבה משוררים מוכשרים, ששיריהם עדיין מושרים סביב המדורה. כמו כן, הופיעה הסירה המפורסמת בעלת השלד “טיימן”, שהייתה מלכת התיירות במשך שנים רבות. בעזרתה, חובבי המים הסובייטיים החלו לחקור את הנהרות הרבים שהיו ברחבי ברית המועצות – החל מזרמי יער פשוטים באזורים המישוריים ועד לזרמים שוצפים שחותרים בין הרי הגרניט.

תיירות חובבנית בתקופה הסובייטית

עידן הקטמרנים

מסלולים מורכבים עוררו עניין רב, אך היו קשים מדי לקיאקים, ולכן בשנות ה-70 הופיע הקטמרן הספורטיבי הראשון. ממציאו היה סרגיי פאפוש ממוסקבה. כלי זה עבר מבחנים בנהרות הקשים ביותר בברית המועצות והצטיין בכל בחינה. מאז, המבנה הראשוני עבר שיפורים רבים, וכיום הקטמרן הפך לאחד מכלי השיט הפופולריים ביותר לשיט במדינה. הרעיון של פאפוש התפתח בתחומים מגוונים.

מקביליהם הבינלאומיים של הקיאקים והקטמרנים הסובייטיים הם הקיאקים (kayaks) והרפסודות (rafts). הקיאקים הגיעו לרוסיה מעט אחרי הרפסודות. כלי השיט הללו התחילו לשמש את חובבי המים באופן הדרגתי, אם כי בהצלחה משתנה. למעשה, הקטגוריה של סירת ספורט קטנה לא הייתה מאוישת לפני הופעת הקיאק – בניגוד לסירות השלד, סירת הפלסטיק הקטנה מאפשרת לספורטאים מנוסים לעבור גם מפלות מורכבות למדי.

קטמרנים סובייטיים

בתחום הרפסודות, המצב היה מעט שונה – שיט בקבוצות גדולות וכבדות היה כבר מתועדם באמצעות הקטמרנים. קטמרנים מתפרקים התאימו היטב לתובלה והתנהגו בצורה מצוינת בכל סוגי המים. כמו כן, רבים למדו לתפור אותם בעצמם. בתחילה לא היו רפסודות מסחריות בשוק המקומי, והן הופיעו רק בתחרויות.

תיירות מים מודרנית

לאחר התפרקות ברית המועצות, התחום עבר משבר משמעותי. גופי המדינה הפסיקו את המימון, מועדונים וקבוצות רבות נסגרו, ומשתתפיהן נאלצו להשהות את המסעות ולהתמודד עם קשיי שנות ה-90.

אולם, למשבר הייתה גם השפעה חיובית מסוימת: היצירתיים ביותר למדו לתפור בעצמם קטמרנים וקיאקים מחומרים זמינים, אפילו מיריעות כיסוי של משאיות, תוך שינוי ושיפור מבנים קיימים.

בילוי על המים

כעת, הניסיון שנצבר ממדינות זרות הפך להיות זמין, וכן נפתחו אפשרויות לציוד וחומרים חדשים. כפי שהתגבר המשבר, התיירות המימית ברוסיה החלה להתפתח במהירות. נולד דור חדש של חובבי מים, שגדלו על מסורות העבר של טיולים וספורט, אבל הוסיפו להם אלמנטים מודרניים, כמו תחרויות, שימוש בציוד חדש וכלי שיט מתקדמים.

קישורים וספרות

• “תיירות מים” מאת י. רומשקוב, ר. פטישב, ו. פילאטוב, א. דובובסקי, 1968.
• “מדריך התייר” מאת לב טריפולסקי, 1959. מדריכי “33 מסלולים”.
• “מסעות מים ספורטיביים: איך לנהל את רמת הסיכון” מאת ו.א. וטקין, 2014.
• “100 מסלולים מומלצים לטיולים בקיאק” מאת י.ב. ורונוב.
• “בקיאק – לעוצמה” מאת ג. ארונוב, מ. גולדשטיין, 1980.
• “מסלולי מים בברית המועצות: החלק האסייתי” מאת ו.נ. גריגורייב, ו.ו. מיטרופנוב, 1976.
• “מסעות ספורטיביים ברפסודות” מאת א.ד. קליחמן, מ.י. קולצ’בניקוב, 1985.
• ספרייה אלקטרונית על תיירות מים (כ-20 פרסומים).
• “ציוד לתייר מים” מאת ו. גריגורייב, 1986.