בייס-ג'אמפינג דורש הכנה רצינית
כנראה שלעולם לא ייפסקו המקרים בהם אנשים חווים צורך חזק בתחושות עוצמתיות ומסעירות. הנערים והנערות חסרי המנוחה ביותר, כשמתבגרים, ממשיכים לחפש הרפתקאות חדשות. לא מרוצים מקצב החיים השגרתי, הם מנסים להרוות את “רעב האדרנלין” שלהם על ידי אימוץ פעילויות הספורט והבידור האתגריות ביותר על היבשה, המים ובאוויר.
ג’אמפינג
לעמוד על סף משטח יציב ולהביט אל תוך הריק הנפרש לפניך, להתגבר על כל הפחדים ולקפוץ! להרגיש, ולו לכמה שניות, את התחושה המדהימה של נפילה חופשית תוך הסתמכות מוחלטת על האמינות של הציוד והאביזרים! האם אין זו התמודדות עם עצמך ושחרור מאסיבי של אדרנלין?
כך מאופיינים מספר סוגי ספורט אתגרי ופנאי פעיל הנושאים מכנה משותף בשמם – ג’אמפינג (מהמילה האנגלית jump – לקפוץ). בין אלה נכללים בנג’י-ג’אמפינג, רופ-ג’אמפינג ובייס-ג’אמפינג.
מעניין לציין שגרסה מסוימת של פעילויות אתגריות מסוג זה הייתה פופולרית מאוד במסות גדולות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הייתה הנוער הסובייטי אחוז, אם ניתן לומר כך, ב"פסיכוזת המצנחים". מגדל מצנחים של ארגון OSOAVIAKHIM (שהיווה את הבסיס של DOSAAF) היה הופך לפריט חובה בפארקי נופש עירוניים. בסופי שבוע היו נוצרות תורים ארוכים של אנשים שרצו לבצע את הקפיצה הראשונה שלהם, אשר עבור רבים סימנה את הדרך להתקדמות נוספת בתחום התעופה. הפופולריות הייתה כה גדולה, שבמסיבות ריקודים בפארקים, בחורים שלא ענדו את סימן המצנחן לא נתפסו כאטרקטיביים בעיני הבנות.
כיצד להתגבר על פחד גבהים ניתן לקרוא על איך להתגבר על פחד גבהים במאמר על אקרופוביה.
אופנועים הם ספורט לגברים אמיתיים – ורכבי שטח עוד יותר מגניבים! קראו על טרקטורונים .
בנג’י-ג’אמפינג
Bungee Jumping
זהו סוג של ספורט אתגרי ופנאי אשר נגיש ביותר בזמננו ומוכר בעיקר כאטרקציה. ברוסית נוהגים לכנותו “טרזן”, אף שזה אינו לגמרי משקף את המשמעות. מדובר בקפיצה מראש לגובה רב כאשר רגלי הקופץ מחוברות לחבל אלסטי. החבל מאט בעדינות את הנפילה החופשית, מקפיץ את הקופץ חזרה מעלה – וחוזר חלילה, עד לעצירה מוחלטת.
האטרקציה הפכה לפופולרית רק בסוף שנות ה-80 באנגליה, ובתחילה זכתה ליחס עוין מצד הרשויות בשל אופייה הלא שגרתי. רק ההתלהבות והמאמצים של “חלוצי התחום” הצליחו להוביל להכרה רשמית באטרקציה, וכיום ניתן למצוא מתקני בנג’י במדינות רבות ברחבי העולם.
גשרים גבוהים אהובים במיוחד לפעילות זו, אולי מכיוון שקל יותר לאנשים לקפוץ לכיוון המים מאשר לכיוון הקרקע הקשה או הסלעים. עם זאת, הקופצים הנועזים ביותר מבצעים את הקפיצות שלהם מכל מקום – ממגדל האייפל, מגשרים תלויים מעל עמקי האלפים, ואפילו ממפלים.
הפופולריות הרבה של האטרקציה הביאה להקמת מגדלי בנג’י ייעודיים, אשר מושכים אליהם קופצים מכל רחבי העולם. חלקם אף מבצעים סדרת פעלולים מורכבים באמצע הקפיצה תוך שימוש במערכות חיבור מתקדמות.
כמו בכל ענף ספורט, גם בבנג’י-ג’אמפינג נשברים שיאים. הקפיצה האתגרית ביותר בוצעה על ידי האוסטרלי איי.ג’יי. הקט ממגדל השידור במקאו (סין) בגובה 233 מטרים! קודם לכן, השיא עמד על 220 מטרים – קפיצה מסכר ורצסקה באלפים השווייצריים.
רופ-ג’אמפינג
Rope Jumping
על פי אגדה מסוימת, סוג זה של ספורט אתגרי נוצר באופן אקראי לחלוטין. בשנת 1989, תוך כדי טיפוס על אחת הפסגות, אלפיניסט אמריקני ידוע בשם דן אוסמן נפל מטה אך שרד בזכות ציוד בטיחות מעולה. עם זאת, תחושת הנפילה החופשית הייתה כה עוצמתית וחיובית עבורו, עד שביצע סדרה של “נפילות מלאכותיות”. כך נולד תחום חדש של ספורט אתגרי.
מהות רופ-ג’אמפינג היא בכך שהספורטאי קופץ מגובה רב בציוד טיפוס מקצועי. לאחר שלב של נפילה חופשית, מערכת מורכבת של אבטחה ובלימה סופגת את אנרגיית הקפיצה, והג’אמפר נשאר תלוי במצב הרגיל לאדם, עם הראש כלפי מעלה, במרחק מסוים לפני פגיעה במכשול.
בדרך כלל, קהילת הרופ-ג’אמפרים – היא צוות שלם הכולל מהנדסים וטכנאים, סיירים ומארגנים. מובן שענף קפיצות אקסטרים כזה דורש כישורים מעולים של הצוות, ורמת איכות גבוהה במיוחד של הציוד המשומש. כל הרכיבים במערכת הבסיסית או הדינמית להכשרת מקומות קפיצה מכילים רמה גבוהה של חוזק מילואים, וכמובן, הם מגובים (במקרים מסוימים – עם כמה רמות של אבטחה).
סקייטבורד עם שני גלגלים סקייטבורדינג הוא ספורט פופולרי עם היסטוריה עשירה. אבל סקייטבורד עם שני גלגלים הופיע רק לאחרונה. סגנון הרכיבה עליו שונה מהותית מזה הקלאסי.
לחובבי הסנובורד והסקי חורף – הכתבה שלנו על אתר הסקי אבזקובו.
בחירת משקפת לטיולים, דיג או ציד – במאמר שזמין לכם בקישור הזה .
לרופ-ג’אמפינג יש סדרת שיאים משלו:
הקפיצה הגבוהה ביותר שהתבצעה בשטח מדינות ברית המועצות לשעבר נעשתה על ידי הקבוצה מסט. פטרסבורג, RAPT, בחצי האי קרים, בהר שען-קיה. נקודת ההתחלה הייתה בגובה 230 מטרים, ומקטע הנפילה החופשית היה 150 מטרים.
במשך שנים רבות, למעלה מ-12 שנים, נשמר שיא העולם של מייסד הספורט הזה, דן אוסמן. בשנת 1998, בפארק הלאומי יוסמיטי, הוא ביצע קפיצה מוצלחת מגובה של 304.8 מטרים. למרבה הצער, באותה שנה, בעת שניסה לשבור את השיא שלו, הוא נהרג בתאונה טרגית.
שיא העולם הנוכחי שייך לקבוצת RAPT הרוסית ולצוות האוקראיני ROCK
NROPE (זפוריז’יה). ב-14 ביולי 2010, הספורטאים ביצעו קפיצה מגובה של 355 מטרים מפסגת ההר קיירג (בנורבגיה). שלב הנפילה החופשית היה 280 מטרים. לפי דברי הספורטאים עצמם, ניתן היה לשפר את הנתון הזה, אבל הם במכוון הותירו לעצמם מרווח לשיאים חדשים.
בייס-ג’אמפינג
בייס-ג'אמפינג
זהו אולי ה"אמנות הגבוהה ביותר" במגוון סגנונות הקפיצה הקיצונית. הקפיצות ממבנים גבוהים ובלתי ניידים עם שימוש במצנח ייחודי דורשות מהמבצע רמת מוכנות פסיכולוגית ופיזית גבוהה במיוחד.
מעניין שבפעם הראשונה בהיסטוריה, קפיצה כזו תועדה כבר בסוף המאה ה-18 – בשנת 1783 הפיזיקאי והמהנדס הצרפתי לואי סבסטיאן לנורמנד הדגים לקהל רחב את כישוריו עם “המטרייה” שלו, כאשר קפץ מהמגדל של מצפה כוכבים בעיר מונפלייה. כוונותיו של המדען היו הומניות ביותר – הוא ראה בכך אחת הדרכים להצלת אנשים שנלכדו במהלך שריפות בבניינים גבוהים.
תחום זה החל להתפתח באופן פעיל רק במאה הקודמת. בשנת 1912 בוצעה קפיצה מ"פסל החירות", ולאחר מכן הג’אמפרים החלו בהדרגה לכבוש מבנים גבוהים מפורסמים או פסגות טבעיות.
למעשה, המונח “בייס-ג’אמפינג” עצמו הופיע רק בשנת 1978, תודות לאחד ה"אבות המייסדים" והאידיאולוגים של ספורט אקסטרים זה, קרל בניש.
למרות הדמיון לכאורה לצניחה המסורתית, BASE הוא תחום עצמאי בזכות תכונות ייחודיות לו בלבד:
הקפיצות מתבצעות מגבהים נמוכים, מה שדורש ריכוז גבוה מהספורטאי ומיומנות גבוהה לשלוט בגופו באופן מוחלט. אין זמן לתקן טעויות.
לספורטאי אין כל אמצעי אבטחה. בניגוד לצנחנים רגילים, הוא אינו מחזיק במצנח רזרבי – בגבהים הללו בלתי אפשרי להשתמש בו. חייו תלויים במצנח אחד בלבד, שבחירתו וסידורו נעשים בקפידה.
כדי להיות בייס-ג’אמפר, כנראה נדרשת אובססיה מיוחדת. קשה אפילו לדמיין שבשביל זמן קצר של נפילה חופשית, הנמשך מספר דקות, הספורטאי נאלץ לעיתים לטפס במשך שעות, למשל, אל הארובה התעשייתית הגבוהה בעולם באקיבסטוז (420 מטרים) או לכבוש פסגות הרים! ולאיזה רמת כושר פיזי דרושה לכך! בנוסף, לא בכל המדינות ספורט זה מתקבל בברכה, ובחלק מהמקומות הוא אף נאסר לחלוטין, כך שחיפוש אחר מבנים מתאימים כמעט תמיד מלווה בקשיים נוספים.
יחד עם זאת, מספר הבייס-ג’אמפרים גדל משנה לשנה, ו"ההרים" שכבשו מתרבים. אפילו ברוסיה נוצרה אגודה רשמית – “פרויקט האקסטרים הרוסי”, הנחשבת ובצדק לאחת המתקדמות והחזקה בעולם.
