מטפסי צוקים מפורסמים מרוסיה, ותיקי טיפוס הצוקים של ברית המועצות

מטפסי צוקים אין ספק, אף מאמר לא יוכל להכיל את סיפורם של כל מטפסי הצוקים המפורסמים, הבולטים או הפחות ידועים מרוסיה.

ספורט צעיר זה מתפתח בקצב מהיר, לעיתים ממתן את צעדיו ולעיתים עושה פריצה קדימה ולמעלה, ומוליד גיבורים חדשים בכל פעם.

בלי יומרות לחדשנות ובלי רצון לפגוע במי ממטפסי הצוקים, נזכיר כמה מבין מטפסי הצוקים הרוסים הבולטים.

בראשית הדרך

האחים אבלקוב כמובן, הראשונים לפתוח את הרשימה המכובדת הזו הם האחים אבלקוב. למרות שהם ידועים יותר כאלפיניסטים, ותרומתם לפיתוח האלפיניזם לא ניתנת להערכה מספקת, הם החלו את דרכם הספורטיבית על עמודי הסלע של קרסנויארסק. שם, בהדרכת האחים בזנסקו, הם למדו את טכניקות טיפוס הצוקים .

גורלם של שני האחים היה שונה.

האח הבכור, ויטאלי מיכאילוביץ’ (1906-1992), חי חיים ארוכים. הוא לא רק היה כובש פסגות (פיק לנין, פיק הניצחון, וכ-150 עליות ברמות קושי שונות), אלא גם ממציא של למעלה ממאה פטנטים לאלפיניזם (כגון תרמיל גב). בדיחה נפוצה באותה תקופה עסקה ב"עידן אבלקובסקי", שבו היו קיימים תרמיל אבלקובסקי, טייטס, חגורה…

ויטאלי מיכאילוביץ’ אבלקוב ייסד אסכולה אמיתית של אלפיניזם. הוא מחבר הספר “יסודות האלפיניזם”, שנכתב בשנת 1941 ועדיין רלוונטי בימינו.

האח הצעיר, יבגני מיכאילוביץ’ (1907-1948), חי חיים קצרים יותר ונהרג בנסיבות לא ברורות בעיר מוסקבה. עם זאת, הוא היה הראשון שכבש 13 פסגות הרים גבוהות ביותר. ומהו חלוץ כזה?! איזה אומץ וכישרון צריך להיות לו כדי לעבור במקום שאיש לא הלך לפניו. הוא השתתף במלחמת העולם השנייה. בנוסף, הוא היה פסל מפורסם ותלמיד של ו.י. מוחינה (מחברת הפסל “הפועל והקולחוזניקית”).

מטפסי סנט פטרבורג (לנינגרד)

ו.ו. מרקלוב, 1975 בדי קרליה יש סלעים קרובים ורחוקים – שם התאספו וממשיכים להתאסף טיפוסי הצוקים מלנינגרד לצורך אימונים. ייתכן ובזכות סלעים אלו התפתחה קבוצה חזקה של מטפסי צוקים מלנינגרד.

כאן התגבשה קבוצה גדולה של ספורטאים מתחום טיפוס הצוקים: ו.ג. סטאריצקי, ו.ו. מרקלוב, תלמידיו א. מרטיושוב וא. סמוילוב, ג. גבילוב, א. לובצ’וב, י. מנואילוב, א. ליפצ’ינסקי.

ויקטור מרקלוב (1943) זכה באליפות ברית המועצות בטיפוס צוקים 13 פעמים, מאחוריו כ-150 טיפוסים שונים. הוא החל לעסוק בטיפוס צוקים ביוזמת אביו האלפיניסט בשנת 1963. הוא לא זנח את התחביב הזה עד היום, למרות שההרים לקחו ממנו אדם קרוב: בשנת 1990 אבדה אשתו אולגה (אלופת ברית המועצות המוחלטת בטיפוס צוקים בשנת 1973).

ויקטור ויקטורוביץ’ מרקלוב הוא אגדה של טיפוס הצוקים מלנינגרד.

מלבד עבודתו כמאמן, הוא משתתף בפסטיבלים של טיפוס סלעים, מלמד באוניברסיטה הפוליטכנית. יש לו שתי בנות בוגרות, ובגיל 64 הפך לאב בפעם השלישית וכעת מגדל בן.

לפני חצי מאה הוא טיפס על סלעים בנעליים מודבקות, מבלי לדעת דבר על נעלי טיפוס צוקים . הוא חיפש בהתלהבות גומי ברחבי המדינה, והאמין בתוקף שאין נעליים טובות יותר לטיפוס צוקים.

מטפסי קרסנויארסק

В.Г.Путинцев (в центре) עמודי קרסנויארסק גידלו גם הם קבוצה גדולה של מטפסי צוקים.

בראש ובראשונה נזכיר את המאמן של מטפסים רבים מקרסנויארסק, ו.ג. פוטינצב. הוא האדם היחיד שזכה לתואר מאמן כבוד של ברית המועצות בטיפוס צוקים.

בגיל 66 ו.ג. פוטינצב כבש את הפסגה הגבוהה ביותר של ברית המועצות – פיק הקומוניזם. שם הוא השאיר פתק לאדם שיכבוש את הפסגה כאשר יהיה מבוגר ממנו.

ולדימיר גריגורייביץ’ ארגן את בית הספר הראשון לטיפוס צוקים בברית המועצות בשנת 1975 והעמיד כ-100 זוכי מדליות בתחום. בין תלמידיו: אלכסנדר גובנוב, אלכסנדר דימין, ניקולאי מולטיאנסקי, יורי אנדרייב, ולרי בלזין, יוליה קרופנינה, גלינה גוטורינה, נינה דוברובה.

Александр Губанов (справа) אלכסנדר גובנוב (1948) היה אלוף רוסיה והעולם בטיפוס צוקים פעמים רבות. הוא זכה לתארים “מאסטר מכובד של ספורט” ו"מאמן מכובד".

בסיפור הקריירה שלו בטיפוס צוקים מסתתרת עלילה מעניינת. בשנת 1973 הוא השתתף בתחרויות בינלאומיות בבריטניה. במהלך התחרויות אירעה טרגדיה: חוליית מטפסים שוויצרים נפלה – מטפס נהרג, ומטפסת נשארה תלויה על חבל לאחר שאיבדה את הכרתה. בזמן שאחרים היססו כיצד לפעול, אלכסנדר גובאנוב טיפס בסגנון חופשי 40 מטר על קיר אנכי והציל את המטפסת. הוא ביצע את המעשה בגולשי גומי (הנעליים היחידות שהיו למטפסים הסובייטים באותה תקופה!).

גולשי הגומי של אלכסנדר גובאנוב מוצגים כיום במוזיאון הלאומי של טיפוס ההרים בבריטניה.

אלכסנדר גובאנוב הוא אב לשישה ילדים! הוא מתגורר בקרסנויארסק, ומשתתף בכל תערוכות האמנות בעיר. אדם יוצא דופן בצניעותו וברוחו הצעירה.

ולרי בלאזין ולרי בלאזין (1953) הגיע להחליף את שני האלכסנדרים (גובאנוב ודמינים). הוא החל לטפס בעקבות הקסם של צוקי קרסנויארסק.

הוא נחשב למטפס המעוטר ביותר – זכה בלמעלה מ-60 מדליות. הוא שמר על מקום ראשון במשך 15 שנה. בברית המועצות היה היחיד שהחזיק בתואר “אמן הספורט הבינלאומי” בשני תחומים: טיפוס הרים וטיפוס מצוקים.

שלוותו ואיזונו יצרו סביבו אגדות רבות. קור רוחו אפשר לו להוביל את הקבוצה בקטעים הקשים ביותר של הטיפוס, ולפרוץ דרכים עבור האחרים. חבריו סבורים שרק הוא יכול היה “לקרוא” את הקיר שמעולם לא טיפס עליו.

כיום הוא עוסק באימון, ותלמידיו מציגים תוצאות מעולות באופן קבוע.

נשים

תחום הספורט הזה לא קיבל נשים בתחילה. רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלו להופיע מסלולים לנשים בתחרויות. שמותיהן של מטפסות רבות נחקקו בהיסטוריה של טיפוס המצוקים:

מאלמטי (ולאחר מכן ייצגה את קרסנויארסק) מ. ספיצינה,
תושבות לנינגרד: נ. קורבלינה, נ. נוביקובה, ו. וידריק, א. מרקלובה, ג. סאגאננקו,
תושבת מוסקבה נ. טימופייבה,
תושבות קרסנויארסק: ד. דוברובה, נ. ורשינינה.

גלינה סאגאננקו גלינה סאגאננקו (1940) כיום היא דוקטור לסוציולוגיה, פרופסור ומרצה באוניברסיטה לתרבות ואומנות בסנט פטרבורג.

גלינה סאגאננקו הייתה אלופת לנינגרד בטיפוס מצוקים בשבעה אירועים שונים. היו לה גם הישגים נוספים. היא הגיעה לטיפוס מצוקים מעולם התעמלות הספורט. אף על פי שהתעמלה במשך שנים רבות, טיפוס המצוקים הפך לתחום החזק שלה.

היא מועמדת לתואר “אמן הספורט” בטיפוס מצוקים ובטיפוס הרים. בחוג המטפסים כונתה הצעירה גלינה “הפנתרה השחורה”.

כישוריה כמאמנת הניבו אף הם תוצאות נפלאות. אחת מתלמידותיה, נ. נוביקובה (פוטינצבה), עלתה על מורתה והפכה לשש פעמים אלופת ברית המועצות בטיפוס מצוקים.

נינה נוביקובה נינה נוביקובה (1944) היא מרצה במחלקת הספורט באוניברסיטת המדינה של סנט פטרבורג.

עד היום, נינה טימופייבנה שומרת על כושר גופני. היא חלק מקבוצת מטפסים ותיקים ותיקי טיפוס המצוקים , ששומרים על פעילותם, ממשיכים להתאמן ולהשתתף בתחרויות בזמננו.

בשנת 2013 הפכה נינה טימופייבנה נוביקובה לאלופה בטיפוס אינדיבידואלי בתחרות בינלאומית.

היא החלה את דרכה בטיפוס מצוקים כשהייתה סטודנטית בלנינגרד. התעמלות ספורטיבית ששימשה לה כבסיס סיפקה לה יתרון. תחילה נמשכה לא לאקט הטיפוס עצמו, אלא לחוג חברים במועדון טיפוס ההרים והמסעות לצוקים בקרליה. בשנת 1967, בתחרויות בקרים, התרשמה מהופעתו של מטפס ידוע מ. חרגיאני (כיום ישנו צוק בקרים הנושא את שמו).

כך הם, המטפסים הספורטיביים! לכל אחד מהם סיפור חיים ייחודי, אך כולם חולקים אהבה לספורט המרגש והמסוכן במידה, שמפתח לא רק את הגוף אלא גם את המחשבה ותכונות אנושיות אחרות.

תהא מנוחת נופלים זכרונה לברכה! בריאות וחיים ארוכים למטפסים החיים! הצלחות רבים לצעירים!