בהתחלה היה הים. ליתר דיוק, היה האוקיינוס, והיו אנשים. ויום אחד הם נפגשו – האוקיינוס העצום ושבט של אנשים שהחליטו לעזוב את היבשה ולחיות עם הים. השבט הזה התחבר לים וקיבל אותו כמקום בעבור חייו. לא היו יותר מלחמות על שטחי יבשה – לאנשים האלו היו אינספור איים ואוקיינוס אינסופי.
כך נוצרה אומה של הפולינזים, שנולדו ומתבגרו על סירות באותה טבעיות כמו על אדמת אייהם, וקיבלו את הים ודייריו באותו אופן שבו אנו מקבלים את היער.
חריטה מ-1866 של גולשי גלים הוואיים
אנשים אלו קיבלו את הים ואהבו את משחקו בתמוך. אף אחד מלבדם לא חשב – ואף לא היה יכול לחשוב – לעלות על גל. האוקיינוס והאנשים המציאו יחד משחק שנקרא גלישת גלים. עבור האדם, זהו בו-זמנית גם ספורט וגם משחק; זה דומה לריקוד, אך דורש לא רק תיאום תנועות, אלא גם אומץ רב. האוקיינוס טיפח ציידים ולוחמים אמיתיים, והעניק להם כוח וגמישות.
גלישת גלים. התחלה
במבט ראשון, גלישת גלים נראית פשוטה מאוד, אך בכל זאת האירופאים שראו אותה לראשונה נכשלו בה לחלוטין – תנועתם של האירופאים, שהייתה מקובעת ומעונבת, הייתה שונה לגמרי מהחיוניות והגמישות של הפולינזי החופשי.
מי שרוצה ללמוד גלישת גלים צריך לקחת בחשבון שאין ולא יכולה להיות יציבות מוחלטת בזמן התנועה עם הגל – הוא חי ומשתנה, ויש צורך להתחבר אליו, “לשמוע” את הים בתוכך, להפוך לחלק מהגל, לשחק איתו.
כל אחד יכול ללמוד לגלוש, כל עוד ירצה לפתח את גופו, דרושים רק תנאים מתאימים ומדריך טוב. שהרי חכמת הוואי עתיקה פשוטה מאוד:
“כשאתה יוצא לגלישת גלים, קח איתך חבר – זה מפחית בחצי את הסיכוי שתיאכל על ידי כריש.”
אולי הם חשבו שהכריש יאכל את החבר, מי יודע? אבל כנראה הרמז היה שחבר לא ייתן לך לטבוע.
ציוד וגלים
מבחינת ציוד, נדרשת גלשן ארוך (כ-3 מטרים) עם אף רחב – לונגבורד . הוא צף היטב, לא שוקע תחת משקל הגוף, יציב מאוד ואינו דורש גלים גדולים כגון אלו של אירלנד . על גלשן כזה אפשר לעשות טעויות בלי חשש להיפגע, כי הגלשן קל יחסית והגולש המתחיל בדרך כלל מתרגל לגלים נמוכים.
בוגיבורד
קניבורד
לונגבורד
סקימבורד
גלשן סאפ
סרפבורד
יש כאלה שגולשים אפילו על מגשי אוכל מבתי קפה, ולבידור זה יש אפילו שם מגניב: טריי סרפינג.
מידע מפורט על גלשנים ניתן למצוא ב מדריך לגלשני גלים .
אבל זה ברור שכל גולש מתחיל חייב לשתות קצת מי ים – זה המחיר על הזכות להפוך לאיש של האוקיינוס.
נדרשים גם גלים “נכונים”; גולש יכול לרכב בקלות על גל רגוע וארוך למשך 20 עד 250 מטרים. בנוסף, עדיף למתחילים לבחור גלים נמוכים – בגובה של עד מטר וחצי. התיאוריה פשוטה:
- שוחים רחוק יותר, אפשר על הבטן או יושבים על הגלשן.
- נשכבים על הגלשן עם הבטן, מפזרים את משקל הגוף באופן שווה עליו. חשוב לשמור שדיופנס (נטיית החרטום או החרטום) יהיה אפס – החרטום או הזנב לא צריכים לשקוע במים.
- חותרים בידיים ומסתכלים על הגל הנכון באוקיינוס .
- אם יש גל, מסתובבים לכיוון החוף וחותרים מהר ככל הניתן. הגל אמור להרים גלשן שכבר צבר מהירות. כאן טמון האתגר – לתפוס את הגל, כלומר להיות במקום הנכון בזמן הנכון ובמהירות הנכונה. אחרי ניסיון או שניים או יותר, הגוף “לומד”, ומכאן זה נהיה פשוט יותר – בדומה לשמירה על שיווי משקל ברכיבה על אופניים.
- כאשר הגל מרים את הגלשן, יש להעביר את משקל הגוף מעט אחורה כדי להרים את החרטום של הלוח, כך שהוא יחליק בקלות על הגל במקום לשקוע לתוכו.
- כשהגלשן “עומד” על הגל, הגולש יכול לעמוד גם הוא על רגליו.
ברוסיה מלמדים גלישת גלים במזרח הרחוק, בים אזוב ובים השחור, בסנט פטרסבורג. הגלים הטובים ביותר בעולם נמצאים ליד חופי הוואי, קליפורניה, אוסטרליה ו חופיה של צרפת .
ווינדסרפינג: גלשן עם מפרש
את הרעיון לחבר מפרש לגלשן המציאו בשנות ה-60 שני קליפורניים – הימאי ג’ימי דרייק והגולש המסורתי הויל שווייצר.
ווינדסרפינג
ווינדסרפינג
לווינדסרפינג אין צורך בגלים, מספיק רק רוח. כמובן, ניתן גם לגלוש על גלים (“ווייבריידינג”). ווייברייד נחשב לסוג המלהיב והטכני ביותר של גלישת גלים, שכן יש צורך לשלוט בגל, בעצמך, ברוח ובמפרש.
לווינדסרפינג דרושה גלשן גדול עם סכין יציבה נשלפת או מתקפלת. מתחילים ללמוד על מים חלקים ועם רוח חלשה אך יציבה וקבועה. בפשטות, מדובר על מעין יאכטה עומדת מוקטנת.
אם הרוח חזקה, בדומה ל בריטניה , המצב משתנה כך שלא האדם שומר על שיווי המשקל על הגלשן ומכוון את המפרש אל הרוח, אלא הרוח היא זו שמחזיקה את המפרש, והאדם “נשען” על המפרש, שתופס את הרוח.
לווינדסרפינג למתחילים ברוסיה מתאימים גופי מים מקומיים. יש הדרכות בסנט פטרסבורג ובאזור מוסקבה באגם פלשצ’ייבו.
עוסקים בו ומתאמנים כל השנה במצרים, באזור הורגאדה. המקומות הטובים ביותר בעולם לווינדסרפינג הם פולינזיה, האיים הקנריים, דרום אפריקה, אוסטרליה. שם יש גם גלים וגם רוחות יציבות וקבועות.
הכנתי עבורכם אוסף של הסרטים הטובים ביותר על גלישה וגולשים.
קייטסרפינג
מפרש זה נהדר, אבל מצנח מושך אפילו יותר טוב!
ואפילו יותר טוב מזה מושך עפיפון – הרעיון הזה עלה בראש של ווינדסרפר אחד. וכך, בלי לחשוב יותר מדי, harness הותקן כדי לרתום את הרוח לעפיפון. את הקייט ניתן להרים באוויר ולהנמיך ללא עוזרים – צריך רק רוח. הבילוי מזכיר שחרור של עפיפון, אבל הפעם לא אתם רצים אחרי העפיפון.
kitesurfing
כדי ללמוד קייטסרפינג יש צורך להתאמן על גלשן גדול (“דירקשיונל”) עם קייט לא מאוד גדול (לא יותר מ-9 מטר רבוע). רצוי להימנע ממקומות עם עצים, קווי חשמל ואנשים, ולבחור אזור עם רוח יציבה וחזקה בגובה וביחד עם מדריך.
כמו כן, כדאי לצפות בסרטוני הדרכה ולעבוד על החוף עם קייט טיסת אימון. לא ניתן ללמוד את הספורט הזה באופן עצמאי.
ווייקסרפינג
זהו סוג של גלישה שבו גל מלאכותי שנוצר על ידי סירה מיוחדת מחליף את הגלים הטבעיים. הרי לא לכולם יש מזל לגור ליד חופי האוקיינוס! וגלישה וה"צאצאים" שלה הם יותר מספורט ; זה כבר דרך חיים, מחשבה, פעולה, השקפת עולם וכמעט דת… ובעיקר – זה חלק ענק מתעשייה עולמית עצומה!
vakeboard
כדי לעסוק בכל אחד מסוגי הגלישה, כדאי לרכוש חליפת צלילה (או חולצת גלישה), שכן גם במים חמימים אנחנו יכולים להתקרר מהר מבלי לשים לב. כמו כן, יש צורך בנעליים מיוחדות שמגנות על הרגליים מפני אלמוגים חדים ואבנים, ובקסדה.
ועכשיו – קדימה! ראשית היה האוקיינוס. האוקיינוס מחכה לך!
