מדי שנה מתווספים ענפי ספורט חדשים לאוסף ענפי הספורט החורפיים. חלקם נשארים נחלת חובבים בלבד, אחרים זוכים להכרה בינלאומית ואפילו, עם הזמן, נכנסים לתוכנית האולימפיאדה החורפית.
לפני עשר-חמש עשרה שנה, לא כולם הכירו שמות כמו קרלינג, סקלוטון, שורט-טרק, חצי-צינור או סלופסטייל – והיום אלו כבר מקצועות אולימפיים. ויש גם אקסטרים חורף יותר עדכני!
דרייטולינג
גרזני קרח, קרמפונים וציוד טיפוס התחילו עם הופעת האלפיניזם. אבל “ציוד יבש” או דרייטולינג הוא סוג ספורט חדש יחסית. בצחוק קוראים לו “ענף הטיפוס הכי מוזר ולא נעים”. זהו חלופה מצוינת לספורטאים שלא נהנים מקרח ומעוניינים להתאמן בסביבה יותר מבוקרת.
זהו סוג של אלפיניזם, שבו מתגברים על מדרונות כמעט אנכיים באמצעות כלים מיוחדים לטיפוס קרח – גרזני קרח בידיים ונעליים עם קרמפונים ברגליים. יש בתחום הזה טכניקה מיוחדת ששונה מטכניקות טיפוס אחרות. נושאים טכניים חשובים מסוימים נדונים במאמר Three Drytooling tips.
ספורטאים משתמשים בדרייטולינג בעיקר על סלעים חשופים בעונות המעבר ובאזורים שנפגעו משינויי האקלים. מקומות אידיאליים לפעילות זו כוללים מערות ומצוקים תלולים שאינם מתאימים לטיפוס רגיל. מסלולים אלו מורכבים בדרך כלל משילוב של חורים טבעיים שנוצרים בסלע ובחורים ומגרעות שנקדחו על ידי מטפסים.
המחלוקות עם מטפסי האלפיניזם הקלאסי אינן שוככות בגלל נושא זה. הדרייטולינג משאיר סימנים ונזקים על מסלולים קיימים, דבר שמעורר כעס בקרב המטפסים המסורתיים. גם הסלעים שהושחתו והשאירו עליהם צלקות אינם מראה מלבב, גם עבור אלו שאינם מבינים בטיפוס.
drytooling-na-skalodrome
זהו סגנון טיפוס טכני ואקסטרימי שבו רוב התנועות לא טבעיות ולא נוחות, ודורש פתרונות יצירתיים וכוח פיזי בלתי מתפשר.
חברות כמו Petzl , Black Diamond והחברה הרוסית Krukonogi , החלו לייצר ציוד מיוחד עבור דרייטולינג.
ציוד עבור דרייטולינג
כיום אוהדי הדרייטולינג מפתחים מסלולים משלהם בדרגות קושי מגוונות, מהפשוטות ביותר ועד לקשות ביותר (מ-M1 עד M15), כולל מדרונות תלולים ואף הפוכים ו"מיקסים" (שילוב של חלקי סלע וקרח). באזורים רבים, כולל חצי האי קרים, הרי הקווקז, הרי הטטרה הצ’כיים, ההרים בנורבגיה ובקנדה, ישנם מסלולים ייעודיים.
לקראת הדרייטולינג מותאמים מתחמי טיפוס – סלעיים וגם מעץ. אגב, רוב המטפסים המתחילים מתנסים לראשונה בטיפוס על “פנלים מעץ”, כפי שנקראים בעגה המקצועית.
על האתיקה והאסתטיקה של דרייטולינג אקולוגי ניתן לקרוא במאמר Rules for Dry Tooling .
נטורבאן
ענף המזחלות נטורבאן אינו מוכר לרבים, אך כנראה שכל אחד ניסה אותו באופן חובבני בילדותו. תחת שם זה – Naturbahn (מגרמנית – מסלול טבעי) – מסתתרת מהתלה פשוטה של גלישה על מזחלות ממדרון טבעי, בדיוק כמו שילדים גולשים על שלג.
אגב, להכנת מסלולים לתחרויות בינלאומיות ישנה הקפדה על כך שהמסלול יישאר טבעי: אסור להשתמש בשינויים מלאכותיים בשטח (כמו הרמת המסלול), שלג מלאכותי או תוספים כימיים כלשהם כדי לשמר את השלג.
הכללים מכתיבים את אורך המסלול (בדרך כלל בין 0.8 ל-1.2 ק"מ), כמות הפניות, רדיוסן, השיפוע הממוצע והמקסימלי של המסלול (13 ו-25 מעלות בהתאמה). זהו ללא ספק אקסטרים חורפי מלא באדרנלין.
הספורט הזה נפוץ באירופה כבר הרבה שנים, ואליפויות יבשתיות נערכות מאז 1970. הייתה יוזמה להכניס את התחום לתוכנית האולימפית, אך היא לא קיבלה תמיכה מהפדרציה הבינלאומית למזחלות – נטורבאן עדיין אינו פופולרי מחוץ לאירופה.
התחרויות נערכות בשלוש קטגוריות - יחידים וזוגות לגברים ויחידים לנשים. תנאים מצוינים לאימונים ולקיום תחרויות נוצרו בהרי האלפים שבאוסטריה ואיטליה, ויש מסלולים טובים בגרמניה, שווייץ, פולין. לא מזמן נפתח מסלול שמקיים את כל הדרישות גם ברוסיה. שלב הגביע העולמי הראשון בנאטורבאן לשנת 2019 מתוכנן להתקיים במוסקבה.
סקוואל (skwal)
במבט ראשון, זה נראה כמו סנובורד רגיל. למעשה, כשסוג זה של ספורט סקי הופיע לראשונה, גם אנשי ספורט חשבו כך, ובתחרויות של סנובורד השתתפו גם גולשי סקוואל. אך פעם אחר פעם הם השיגו ניצחונות, מה שהוביל להפרדה של סקוואל לתחום נפרד.
לוח סקוואל
סיפור יצירתו של ציוד הספורט החדש, הסקוואל עצמו, מרתק. גולש הסקי הצרפתי המפורסם פטריק בלמיין שלט היטב הן בטכניקת גלישת הסקי הקלאסית והן בכישורי הסנובורד. מתוך חוסר יכולת להחליט על מה להתמקד, כדי שלא לקרוע את עצמו לשני הכיוונים, פשוט לקח ויצר קרש חדש שמשלב בין השניים.
לוח סקוואל הוא סוג של היבריד בין סקי הרים לסנובורד, שמשלב את התכונות של שניהם אך מתכווץ באמצע ומתרחב בקצוות. ההבדל מהסנובורד הוא גם במיקום של הספורטאי – הוא עומד כשהפנים לכיוון המסלול, מה שמאפשר לבצע עיקולים עמוקים וסיבובים חדים לשני הכיוונים. טכניקת הגלישה עם ציוד זה היא קשוחה יותר ודורשת הכשרה מיוחדת מהספורטאים.
skwal
דיסציפלינה זו היא צעירה, אך צוברת יותר ויותר תומכים. הפופולריות שלה גוברת גם ברוסיה. חברות ספורט מציעות את הציוד הנדרש מהיצרנים הטובים ביותר באירופה. פורום הגולשים הרוסים פעיל מאוד, שם הם משתפים חוויות על הציוד החדש, מסלולים מגולשים, נותנים עצות ומעלים תמונות.
סנואוסקוט (Snowscoot)
מה עושים אוהבי אופני ההרים בחורף, כששלג מכסה הכל? אין בעיות – בשביל זה יש סנואוסקוט, או אופני גלישה בשלג. זהו היבריד של סנובורד וקורקינט בעל גלגלים.
סנואוסקוט
מבנה הסנואוסקוט: שני לוחות רחבים עם קצוות מעוקלים קדימה ואחורה. על האחד, שהוא הארוך יותר, מותקנים מסגרת ואחיזות לרגלי הרוכב. הלוח השני, הקצר יותר, מחובר לכידון בסגנון אופניים ומשמש לבחירת כיוון הירידה או לבלימה. הספורטאי שולט ב"קורקינט השלג" הזה כשהוא עומד עם ברכיים חצי מכופפות.
אקסטרים בסנואוסקוטינג
הסנואוסקוט נוצר בצרפת בשנת 1991 על ידי פרנק פטוד במהלך תחרות Concours Lépine. באותו זמן פטוד רשם פטנט על הציוד.
ניסוי בציוד החדש, השנים 1991-96
הייצור ההמוני החל בשנת 1996 בשיתוף פעולה עם חברת Sunn הצרפתית, המתמחה באופני הרים.
כבר בשנת 1998, הסנואוסקוטים הגיעו למסלולים ב-10 מדינות, ותחרויות בינלאומיות ראשונות, כולל אליפויות עולם בסנואוסקוט, נערכו. במדינות רבות נוצרו אגודות ארציות לסוג ספורט אקסטרים חורפי זה.
snowscooting-winter
טכניקת הגלישה עם הציוד הזה קשה הרבה יותר מאשר עם סנובורד, וכדאי לעבור אליו רק אם יש כבר ניסיון מסוים בסקי במורד הרים. המהירות גבוהה מאוד, והתגובה של סנואוסקוט לכל מהמורה, בור או מקפצה עשויה להיות בלתי צפויה. לעיתים קרובות, במהלך קפיצה, הספורטאי והציוד מתפצלים באוויר ונוחתים לחוד.
לדעתם של חובבים רבים של מסלולי השלג, סנואוסקוט הוא כנראה הזן האקסטרימי ביותר מכל סוגי ה"דאונהיל" וגורם לשיעור גבוה של פציעות.
אפשר לראות קרבה בין סנואוסקוט לבין סקי-בייקינג (ski biking). לצורך גלישה במהירות ניתן להשתמש ב"אופני סקי", הנקראים בשמות מגוונים באנגלית: Snow Bike, Skibob, Skike או Skicycle. רכיבה עליו קלה יותר משנדמה, והוא יציב למדי במהירויות גבוהות. אפשר גם להרכיב אופניים כאלה במוסך הביתי.
סקי-בייק
סנואו-קיאקינג
גם חובבי חתירה בקיאקים וגלישה במורד נהרות מדורגים לא נותרים ללא פעילויות חורף.
סנואו-קיאקינג או בואטינג (Snow Kayaking) - זו ירידה מהרים על פני שלג בסירות מיוחדות, קיאקים. בידי הספורטאי שיושב בקיאק יש משוט אמיתי, שבעזרתו הוא שולט בתנועתו במהלך הירידה המטורפת.
סרטוני הווידאו של ירידות כאלה מרשימים עם המהירויות שלהם, המיומנות של הספורטאים אשר לא רק מתגברים בביטחון על מדרונות תלולים, צוקים ומקפצות, אלא גם מצליחים לבצע כמה תרגילים אקרובטיים תוך כדי.
סנואו-קיאקינג הוא תחום ששייך לחובבים הממוקדים בו בצורה קנאית, אך מי יודע, ייתכן שתחום זה יזכה לעתיד “מקצועי”. הוא הפך לספורט רשמי רק בשנת 2002, ואליפות העולם הראשונה התקיימה בשנת 2007 באוסטריה.
בנפרד, כדאי להתייחס לסקיג’ורינג. לסוג האקסטרים החורפי המופלא הזה תוקדש כתבה נפרדת.
