כל פחד צריך להיות רציונלי ומוצדק, כדי שהתגובה אליו תסייע לגוף לשרוד בצורה האופטימלית. במילים אחרות, הפחד צריך לקבוע במדויק את שיעור הסכנה שהגורם המטריד מהווה, וכך להתאים תגובה מדויקת ולמינון נכון.
פחד גבהים (גם אם לא מדובר בפחד פאניקה) הוא טבעי לכל יצור יבשה ביולוגי שאינו מסוגל לעוף או לדאות, שכן נפילה מגובה רב עלולה להיות קטלנית עבורו. יחד עם זאת, קפיצה מגובה קטן היא נורמלית ולעיתים תעורר תחושת חשש בלבד. בדיוק כאן עובר הגבול בין פחד לפוביה. כל אדם העומד על קצה מצוק ללא ציוד אבטחה יחוש פחד מנפילה. פחד זה מוביל אותו להתרחק מהקצה.
אך אם הגובה אינו רב, לדוגמה, כיסא נמוך, או אם אין כלל סיכון לנפילה (כשהאדם עומד מול חלון בקומה העשירית וחושש ליפול), אז ניתן לומר שמדובר בפוביה.
פחד טבעי מספק לגוף סיכוי לשרוד, בעוד פוביה - מחלישה, והופכת אותנו לפגיעים יותר.
יתרה מכך, במצב של פאניקה, כשאדם אינו מעז לרדת למטה, הוא עלול להיפצע או להיהרג בנפילה או בקפיצה בלתי מבוקרת.
אם אתם מתעניינים בטיפוס הרים, אולי תמצאו עניין בלמידה כיצד לקשור קשרים למטפסי הרים . אלו הם הקשרים העיקריים שמשמשים בטיפוס הרים.
תוכלו גם לקרוא על קירות טיפוס מומלצים במוסקבה בדף זה .
מהי אקרופוביה
פחד גבהים שהפך לפוביה נקרא אקרופוביה. מדובר באחת הפוביות הנפוצות ביותר, ממנה סובלים כמעט 10% מהאוכלוסייה (4% נשים וכ-5% גברים). אחד מתוך עשרה - מספר משמעותי.
יש להתמודד עם פוביה זו, שכן היא נוטה להתחזק עם הזמן. אצל אנשים מבוגרים, נוסף אליה פחד מנפילה ופחד משברים כתוצאה מנפילה. לעיתים, מתפתחת “פוביה של פחד”, כלומר אנחנו נמנעים יותר ויותר ממה שמפחיד אותנו. עם הזמן החיים הופכים בלתי נסבלים, היחסים עם הקרובים מתקלקלים, קשה לתפקד בעבודה, לצאת מהבית ואפילו לרדת במדרגות לרחוב. לעיתים הפאניקה מופיעה גם כשהאדם האקרופובי עומד במקום יציב על הקרקע ורואה מישהו אחר שנמצא במקום גבוה (שכן במרפסת, חתול על גג וכו’). במצב זה, האדם מדמיין עצמו במקומם ומפחד ליפול. פחד זה עלול להפוך את החיים לבלתי נסבלים, ולהוביל למצב של הגבלה עצמית וחוסר חירות.
סימפטומים
אקרופוביה מתבטאת בסחרחורת, בחילות, פאניקה, חוסר תנועה או נוקשות בידיים, רעד ובעיות שיווי משקל ברגליים. עלול להתפתח קוצר נשימה, הזעה, טכיקרדיה, ייצור רוק מוגבר או יובש בפה – מדובר בתגובות פיזיולוגיות. זוהי למעשה פאניקה הורמונלית שלא נתונה לשליטה, ותחושת “היפנוזה” למול גובה. מופיעה דחף כפייתי להיאחז במשהו או במישהו, אובדן יכולת לחשוב בבהירות, לדבר בבירור ואף להגיב כרגיל למתרחש מסביב. לעיתים עולה דחף בלתי נשלט ליפול או לקפוץ, שאינו קשור לרצון התאבדותי אלא להפך – פחד מהמוות. חלק מהאנשים חוששים לאבד שליטה ולקפוץ מגובה, בעוד אחרים חוששים לאבד יציבות וליפול, דבר שסביר אם גופם אינו מתפקד כראוי. בעת עמידה הפחד מתעצם בהשוואה לישיבה או שכיבה. תנועת הראש מחריפה את האקרופוביה, ולכן רבים מנסים “לקפוא” ולהביט לכיוון אחד בלבד.
מי שלא מפחד מגובה עשוי להתעניין ב טיסות במוטופרפלאן .
תוכלו גם לקרוא על סוגים שונים של דאונים ממונעים כאן .
אם אתם אוהבים סקי אלפיני, אולי תמצאו עניין במידע על אתרי הסקי בבלארוס: /he/mountains/skiing-snowboarding/belarusian-ski-resorts/
גורמים להיווצרות אקרופוביה
בעבר סברו שהסיבות לפחד זה טמונות במערכת שיווי משקל חלשה או בטראומה מוקדמת הקשורה לנפילה או לפחד מגבהים. כיום הוכח שמדובר בעיקר בתכונה גנטית מולדת, והיא עשויה שלא להיות קשורה כלל למערכת שיווי המשקל. שיווי המשקל של הגוף מתבצע הודות לעבודה המדויקת והמתואמת של מערכת שיווי המשקל, העיניים, מסלולי העצבים, המוח המרכזי והמוחון. כאשר יש חוסר תיאום, עיכובים או חוסר סנכרון בין האותות “אני רואה” ו"אני מרגיש", המידע המגיע למוח הוא סותר, ומכאן נובעים הכשלים. אם בנוסף לכך גם השרירים מגיבים באיחור לא מתאים, מערכת שיווי המשקל יכולה להשתבש לחלוטין.
טיפול באקרופוביה
אם הפחד מגבהים הוא קל, ניתן להתגבר עליו באופן עצמאי באמצעות אימון הדרגתי להתרגל להיות בגובה, תוך עלייה הדרגתית בגובה והפחתת השימוש באמצעי ביטחון. חשוב להתמודד עם הפחד במודע ולהראות לעצמך שגובה כיסא, למשל, אינו גורם מסכן חיים. תרגילי נשימה ותרגולי יוגה יכולים לעזור לשלוט במערכת העצבים האוטונומית וללמוד לדכא התקפי פאניקה במהירות. אדם יכול “לתפוס מבט” באובייקט כלשהו, להביט בו ישירות, ולהעריך את יתר האירועים באמצעות הראייה ההיקפית. פעולה זו יכולה להפחית חרדה ואי נוחות ולעזור להירגע. “עוגן” כזה צריך להיות במרחק של לא יותר מ-25 מטרים ממך, ורצוי באותו גובה.
באופן מפתיע, משחקי מחשב מסוג “הרפתקאות-יריות”, שבהם השחקן מזדהה עם דמות המשחק, רץ, קופץ ונופל מגובה מבלי להיפצע, יכולים לספק אפקט חיובי.
באותה מידה, סרטי אימה יכולים לחזק בהדרגה את העצבים. צפייה בסרטים המציגים קפיצות ופעלולים בגובה (כגון “אמנויות לחימה”) או בסרטים על צניחה חופשית יכולה לעזור להיפטר מהפחד מגבהים. באמצעות פירוק הלוגיקה של הפחד למרכיביו, ניתן להתמודד איתו שלב אחר שלב.
טיפול במקרים חמורים דורש סיוע מפסיכולוג מנוסה ובעל הכשרה גבוהה. פסיכולוגים אלו מלמדים מטופלים שיטות הרפיה, שליטה במצב הפסיכו-פיזיולוגי שלהם וחסימת תחושת הפחד. קיימות שיטות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שאינן מבוססות על תרופות. לאחר שליטה או דיכוי חלקי של הפחד ברמה ההורמונלית, מתחילים באימונים בגובה. לאחר הפעלת הפחד, יש לדכא אותו באמצעות כוח רצון עד לרמה אפסית של מתח. את הטיפול ממשיכים עד שהפחד נעלם לחלוטין. למעשה, מדובר באותו תהליך, אך בליווי מקצועי. לעיתים נדרשים לכך מספר חודשים, אך התוצאה תמיד אפשרית, והפחד נסוג.
עם זאת, טיפול באקרופוביה באמצעות תרופות כמעט אינו אפשרי. ניתן רק לתמוך במצב הנפשי באמצעות תרופות, להפחית מעט את תחושת החרדה ולשפר את תפקוד המוח התואם.
