תמרונים ותחרויות טיפוס
מתגברים על הפחד ומטפסים מעלה ושוב, קדימה על גבי הסלע.
אם בצעדים הראשונים הלא יציבים שלכם במסלול סלע הייתם מעוררי חיבה (כמו מראה של תינוק הצועד את צעדיו הראשונים בחיים), הרי שהגיע הזמן להתמקצע, ולהפוך את זה למיומנות מקצועית.
“הממתק הטעים” כפרס יהיה הדרגה, שניתן לקבל רק דרך השתתפות בתחרויות.
בדיוק כמו בתחומים רבים אחרים של ספורט, הדרגה הגבוהה ביותר בטיפוס היא דרגת מאסטר בספורט הבינלאומי.
כדי להגיע לדרגה כזו יש להתחיל מהדרגה השלישית, ולאחריה לעבור לשנייה, לראשונה, לקנדידט למאסטר ולבסוף למאסטר.
הגעה לדרגת “קנדידט למאסטר בספורט” איננה קשה במיוחד – כל שנדרש הוא רצון. בנוסף, גם השתתפות בתחרויות, אפילו ברמה מקומית, יכולה להוביל להצלחה ראויה לציון.
הדרגה יכולה לשמש כמוטיבציה לניהול התחביב הזה אם אתם חדורי עניין ספורטיבי. אף על פי כן, ייתכן שתמצאו בטיפוס לא רק את ההיבט התחרותי-ספורטיבי, אלא גם את זה הבריאותי או אפילו האתגרי.
איך מתחרים מטפסים?
קטגוריות קושי בטיפוס
קיימת חלוקה לדרגות קושי של מסלולי טיפוס.
רמת הקושי מוגדרת באמצעות ספרה אחת ושלוש אותיות אנגליות (A, B, C).
ככל שהספרה גבוהה יותר והאות מרוחקת יותר באלפבית, כך המסלול קשה יותר.
קטגוריית המסלול מוגדרת לפי רמת הקושי ואורך מסלול הטיפוס. לדוגמה, 3A מציין קיר אנכי עם אחיזות נוחות. מסלול ברמה של 7A מתאים בדרך כלל לקנדידט למאסטר, בעוד שמסלול ברמה של 9A מתאפשר רק למקצוענים.
תחרויות ספורט אשר נערכות על סוגי תוואי מלאכותי ( קירות טיפוס ) הן מרהיבות ותוססות במיוחד לצפייה. הן מתקיימות בשלושה סוגים עיקריים: מהירות, קושי (Difficulty), והענף הנקרא “בולדרינג”, וגם עבודה בזוגות.
חומר נוסף על קירות הטיפוס במוסקבה ->
- תחרויות מהירות יכולות להתקיים במתכונת אישית, בזוגות או אפילו כמרוץ שליחים.
המראה של המטפסים המבצעים תנועות מורכבות בתיאום מדויק במהירות הגבוהה ביותר הוא מרהיב.
בצפייה כזו מתעורר הרצון לנסות בעצמכם “לרוץ” על הקיר: הרי מבחוץ הכל נראה קל כל כך!
כמובן, לתחרויות מסוג זה מתוכננים מסלולים יחסית פשוטים עם אבטחה עליונה.
- תחרויות קושי נערכות במתכונת אישית.
הסיבה לכך היא שהמסלולים מורכבים וארוכים למדי. המטפס מקבל ניקוד על גובה הטיפוס שהושג.
הבטיחות מתבצעת באמצעות אבטחה תחתונה
.
בתחרויות קושי קיימים שני סוגים: On-Sight ו-Afterwork.
בסוג הראשון, הספורטאי מטפס על המסלול בפעם הראשונה, ללא הכרות מוקדמת עם המהלכים.
בסוג השני, הכרות ראשונית עם המסלול מתבצעת לפני התחרות כך שניתן לתכנן את הדרך מראש.
אך אל לכם להשלות את עצמכם, המחשבה ש-Afterwork הופכת הכל לפשוט מאוד איננה מדויקת: מסלול סלעי לעולם לא יחשוף את כל סודותיו מפגישה ראשונה.
- בולדרינג - ענף צעיר יחסית בתחום הטיפוס הספורטיבי.
הענף החל לצבור תאוצה איפשהו בשנות ה-90 של המאה שעברה, אך כיום הוא הופך פופולרי יותר ויותר.
לתחרויות מסוג זה נדרש קיר טיפוס ייעודי. המסלולים מוגדרים כקשוחים, אבל ההיבט הייחודי הוא היעדר מוחלט של ביטחון (אבטחה או חבלים).
גובה המסלול מוגבל ל-5 מטרים בלבד, כאשר למטה מונחים מזרנים, ונוצרת תחושת חופש מוחלטת.
יש שטוענים כי בבולדרינג נחשף כישרון המטפס בצורה ברורה יותר מאשר בתחרויות קושי.
- תחרויות בזוגות מתחברות יותר לעולם האלפיניזם.
שני ספורטאים מטפסים יחד צריכים לסיים מסלול בזמן שהוקצב לכך או להגיע לגובה מסוים תוך פרק זמן מוגדר.
במקרה כזה, שיתוף הפעולה והתיאום בין הצמד הינם קריטיים להצלחה. התחרויות מתנהלות לפי תקנון טיפוס אלפיני.
כדי להשתתף בתחרויות ולהשיג דרגות יש לעבור משימות רבות ובעיקר לעבוד אינטנסיבית על תיאום התנועות. זה דורש התמדה, על בסיס קבוע.
אל תעשו פנים עצובות, כי גם מהאימונים בטיפוס
אפשר ליהנות מאוד
.
טכניקות טיפוס
Основы скалолазания
בכל ענף ספורט ישנם מאפיינים מסוימים באדם שמתאימים במיוחד לאותו הספורט. כך גם במקרה של טיפוס צוקים.
גם כאן ישנם הרבה ניואנסים מעבר לגובה ולמשקל, כמו אורך ורוחב האצבעות בידיים וברגליים, גמישות וגמישות יתר, וכן כוח האחיזה.
אך לעולם אל תוותרו על החלום לצלוח מסלול ברמת קושי 9A רק בגלל שאצבעותיכם קצרות. ישנו מושג שנקרא “טכניקת טיפוס”. הוא יהיה המפתח שלכם להצלחה.
כדי לשלוט ב"תחושת התוואי", פשוט צריך לטפס הרבה, לצבור כמות מסוימת של מסלולים שכבר עברתם (גם אם הם פשוטים מאוד!).
כשיוצאים לטפס על סלע, דמיינו את הדרך הפשוטה ביותר לטפס – כמו על סולם. עובדים עם הידיים והרגליים. כעת נבחן את הטכניקות לידיים ולרגליים בטיפוס.
חשוב מאוד להתבונן במקצועני הטיפוס, ולדמיין כיצד הייתם ניגשים למסלול (איך הייתי עושה זאת בעצמי?). ותמיד תאמינו ביכולות שלכם כטפסי צוקים!
מה כולל אימון של מטפס צוקים ->
הטכניקה של עבודת הידיים מבוססת על אחיזת הבליטות:
מלמעלה;
מלמטה;
מהצד;
עם כל האצבעות;
עם אחת או שתיים מהאצבעות.
האחיזה יכולה להיות:
פתוחה (אצבעות מעט כפופות);
סגורה (אצבעות מכופפות, מתאימה לבליטות קטנות);
תחתית (כאשר הבליטה פונה מטה, כף היד מכונסת כמו קערה).
הטכניקה של עבודת הרגליים מגוונת יותר. עם זאת, ישנם כמה תרגילים עיקריים:
פישוק רגליים (באמצעות כוח הירכיים אפשר להגיע לבליטה; טכניקה של מטפסים מנוסים);
הישענות על רגל (מצב של “יושב על הרגל”, מומחים אף מצליחים לנוח כך);
פישוק בין משטחים (קלאסיקה למקרה של טיפוס בין שני סלעים או בזווית ישרה);
תנוחת צפרדע (מצריכה גמישות רבה במפרקי הירכיים).
באמצעות תרגילים אלו תפתחו גמישות מעולה, ותגיעו לרמת גמישות יוצאת דופן.
לאחר שתעשו את הצעד הראשון בביטחון על התוואי האנכי, תרצו לעשות צעד שני, אפילו בטוח יותר. לאחר שתעברו מסלול קל, הידיים והרגליים ישאפו לאתגר אתכם במסלול קשה יותר.
ואולי דווקא לכם נועד להיות אלופי העולם בטיפוס צוקים?
וידאו
שאבו השראה מרוחו של הבולדרינג:
